יומני היקר

יום ג' – יומני היקר.

היום הסופגניות הכריעו את איתמר.

הוא התעורר באמצע הלילה ופצח בהקאות.

בעוד אילן מנסה להרגיע אותו, החלטתי באופן תמוה להיות מאוד יעילה

החלפתי מהר את כל המצעים, דחפתי את כל הג'יפה למכונת הכביסה והפעלתי.

יצאתי מחדר הכביסה במהירות, וכדי שהרעש לא יעיר את ירדן סגרתי בזריזות את הדלת.

על האצבע שלי!!

ניסיתי לא לצרוח – כדי לא להעיר את ירדן וכדי לא להלחיץ את איתמר, וכך ישבתי ב – 2:00 בלילה עם אצבע מדממת בקערת מי קרח, כשדמעות זולגות מעיני, ואיתמר שואל בבהלה – "אמא, כואב לך?" ואני מנסה לחייך בגבורה ולמלמל "לא, חמוד, הכל בסדר".

 

יום ד' – יומני היקר.

הציפורן שלי שחורה, הרופא בקופת חולים אנטיפט, ולהחליף חיתול לירדן בלי שהיא תבעט לי באצבע זו משימה כמעט בלתי אפשרית.

אבל, הי, מכאן בטח אפשר רק להשתפר , לא ? 😦

 

יום ה – יומני היקר,

מסתבר שאלו לא היו הסופגניות.

יש וירוס בטן שמסתובב – כך אומרות השמועות,

ואיתמר משלשל.

 

יום ו' – יומני היקר,

זה באמת וירוס בטן.

תודה לאל , איתמר בסדר, אבל אני נדבקתי.

יום שבת – יומני היקר,

הנה הגיע יום שבת.

לי יש עדיין בחילה איומה (מהוירוס), אילן ממוטט מעייפות

כי בין ההקאות (של איתמר) , שלשולים (של איתמר), טריקת דלת על האצבע (שלי) ובחילות (שלי) – הוא לא ממש ישן הרבה השבוע.

יורד גשם, כך שאנחנו נאלצים להעסיק את הילדים בבית וזה הרגע להודות לך אלוהים על youtube,

המטרה הראשית של היום היא להרדים את הילדים בצהריים – לשם כך אנחנו מפטמים אותם בארוחת צהריים דשנה ומיד לאחריה מכריזים על נסיעה לים כדי לראות את הגלים הסוערים בגשם.

תוך 5 דקות ירדן נרדמת, תוך 20 דקות נוספות איתמר מצטרף.

כעת אנחנו בדילמה, האם לקחת את הסיכון שהם יתעוררו במעבר מהאוטו הביתה, או שמא פשוט לישון יחד איתם במכונית…

באומץ ונחישות אנחנו מחליטים להמר!!

הם ממשיכים לישון, זהו ללא ספק רגע שיא בשבוע שעובר עלינו.

שארית היום חולפת בנעימים בביקור אצל חברים, אנחנו כבר חושבים שענן הנחס עבר אותנו והמשיך למשפחה אחרת, אבל אז בדרך חזרה הביתה, שני צאצאינו מחליטים להשליך את המוצצים שלהם לפינות חשוכות ברכב, בדיוק כשאנחנו על כביש מהיר ללא נקודות אפשריות לעצירה, כל נסיונותי לזחול כמו כלב תחש ברחבי המכונית ולמצוא את המוצצים עולים בתוהו, ואנחנו מבלים 10 דקות של נצח לצלילי הסימפוניה הבלתי נסבלת של להקת צעירי משפחת דרור.

יום א' – יומני היקר,

הבוקר כשהסעתי את איתמר לגן, שמעתי ברדיו שעקב הסופה יש המון בלגן, אנשים מנותקים מחשמל, עצים קורסים, חייכתי לעצמי בשביעות רצון על כך שבחרתי לגור בגדרה, שהיא כבר כמעט דרום הארץ, ואצלינו בקושי מרגישים את החורף.

כשהגעתי הביתה, פגשתי בחדר המדרגות שני עובדי חברת חשמל שסיפרו לי שהגשם גרם להצפה על הגג , שגרמה לנזילה בלוח החשמל של הבניין ולכן הם מנתקים אותנו מייד מחשמל עד להודעה חדשה.

נסענו לבלות את אחה"צ אצל סבא וסבתא, חזרנו בערב והרדמנו אותם לאור נרות.

אם לא היינו כל כך עייפים, זה היה יכול להפוך לערב רומנטי…

יום ב' – יומני היקר

עדיין אין חשמל.

אין טלפון, אין סלולרי (כי אין מטען), אין אינטרנט,

כל שנותר לי זה לנקות את הבית.

אולי בכלל כל הסופה היתה מזימה אלוהית לגרום לי לנקות את הבית??

יום ג' – יומני היקר.

תודה לחברת החשמל. הבית נקי. החשמל חזר. ירדן הצטננה כי לא היה חימום בלילה הקודם,

ועכשיו היא מתעוררת כל שעה כי האף שלה סתום.

יש לי תחושת דה ז'ה וו…