ענן על מקל ומסמר במצח (פוסט עם תיאוריה, וידוי, המלצה וסרטון קורע)
יש לי תיאוריה לגבי מוצרי תרבות לילדים שטוענת שככל שההורים יותר נהנים – המוצר יותר איכותי וההיפך….
זה לא קשור בהכרח להנאת הילדים – הרבה פעמים שירים די מעפנים עם סינטיסייזר גרוע וחרוזים דביליים יספקו לחלוטין את קהל הצעיר….הבעיה היא שהקהל הצעיר מעצם היותו צעיר לא הולך לבד.
כלומר – אני מקווה מאוד שכשהילדים שלי יגדלו הם לא ירצו ללכת להופעות של ג'סטין ביבר או מיילי סיירוס – אבל אם הם בכל זאת ירצו, שיבלו, אני אבלה את הערב מול איזו סידרה טובה בטלויזיה ואפרגן להם מרחוק.
בכל אופן כשאני נתקלת במוצר טווווב לילדים, כזה מן מוצר מכבד, של מישהו שבאמת השקיע במילים, ובמלודיה,
כזה שלא מעמיס ומטמטם את החושים ביותר מדי רעש וגירוי,
אני ממש מתרגשת.
עכשיו הוידוי –
קוראים לי עדי, אני בת 38 ואני שומעת את "ענן על מקל"
באוטו גם כשהילדים לא איתי!!!
זה דיסק מהמם, מה אני יכולה להגיד? (זו ההמלצה אם לא הבנתם 
)
שירים של סופרת הילדים רינת הופר שהלחין בכשרון ראוי לתשואות דידי שחר
( שאגב – אני מצטערת, אין לי מושג מי הוא אבל אני מוכנה שהוא יבוא לשיר לי שיר ערש כל ערב)
ומצטרפים אליו בשירה עידן אלתרמן, ירדן בר כוכבא וטל בלכרוביץ'.
זה מקסים, זה יפה, זה נעים, וקליט ועצוב ומצחיק.
יש שם שירי כיף מצחיקים, וגם שירים שנוגעים בעדינות בבדידות ובשונות ובקנאה תמימה.
שיר אחד שם אני אוהבת במיוחד – והנה הוא כאן – "איפה כואב"
לטובת מי שלא יאזין כי הוא לא רוצה להיות "לולי"
(שזה מה שאיתמר אומר על כל דבר שנראה לו ילדותי ,
ואז כשירדן יושבת וצופה בסרטים שהם לגמרי "לולי" הוא יורד עליה
וחמש דקות מאוחר יותר מתגנב לצפות יחד איתה), הנה המילים:
"שוב באות הדמעות וכולם שואלים – ילדה, למה את בוכה?
שוב אמלי שכחה
שצריכה להיות לה סיבה מוצדקת כדי לא להיות ילדה צוחקת ושמחה
הרי לא תמיד אמלי בוכה רק בגלל שהיא קיבלה מכה
ולא תמיד אפשר להראות סימן או פצע בתור הוכחה.
שוב באות הדמעות וכולם שואלים – ילדה, למה את בוכה?
שורף לך בבטן?
לוחץ לך במצח?
כואבת לך הברך?
אולי יש לה פצע?
את בוכה כי מיכל הלכה?
נשבר לך עיפרון?
אולי בגלל שהפסדת במשחק הכי אחרון?
כשאמא שואלת איפה כואב ,
ומתקרבת עם יוד ומשחה,
אמלי מנסה למצוא את המקום הכי נכון
ולא מצליחה…"
זה מתקשר לי בדיוק עם חלק מהרצאה ששמעתי שבו המנחה הזכירה לנו, שהרבה פעמים בעימותים עם הילדים, אנחנו כהורים מאוד נלחצים כי בראש שלנו – אנחנו אמורים לספק פיתרון.
כלומר אם הילד מכריז שרע לו בגן, או שהילד בוכה, או שהוא מפגין התמוטטות עצבים כי נשבר לו המשחק החדש, אנחנו מייד מנסים להציע פתרונות, או לגמד את הבעיה, או כל דבר אחר ש"יסיים את הסיטואציה".
אנחנו צריכים לזכור שהרבה פעמים אנחנו רק צריכים להיות שם, ואם הילד מתפרק קצת , בוכה, צורח, מדוכא – זה בסדר, תנו לו צ'אנס להתמודד ולאסוף את עצמו לבד, זה סוג של אימון מאוד חשוב לחיים.
נשים – אגב – מתלוננות הרבה פעמים על גברים – שכשהן רוצות לשפוך את הלב – הגבר ישר מציע פתרונות…בשעה שאנחנו רק רוצות שיקשיבו לנו ויתנו לנו לדבר, זה אותו דבר עם ילדים,
וזה מוביל אותי בשינוי אוירה חד לסרטון הקורע הזה – אל תפספסו.
);/script)
אמא ברשת 
אני ישראלה ואני סבתא של דולב בן השנתיים ובזכותו אני שומעת את הדיסק גם כשהוא לא בסביבה,
מכל מלמדי השכלתי.
מה שלומכם ? אני רואה שגם אתם משכילים בזכות הדור הצעיר.
חיבוק
ישראלה
שלומינו טוב 🙂 כמובן שלפחות פעם בחודש אנחנו נתקפים געגוע עז אליך.
קוראים לי ישראלה ואני סבתא של דולב וגם מאוהבת בכל הדיסק והכל בזכות הנכד שלי.
מכל אחד ניתן ללמוד.
ענן טעים…
חוץ מזה, מה שלומכם.
חיבוק
ישראלה
פוסט חמוד! שכנעת אותי: ענן על מקל הרכישה הבאה.
תודה על פוסטים איכותיים!
ענן על מקל דיסק המאה ואם עוד לא הלכתם להופעה בזאפה אז יהלי ושי ממש נהנו (טוב בעיקר שי, אבל גם יהלי…).
הסרטון קורע!!!