מה יגידו (על פולניה, פמיניזם וקמטים)

אניקמה

ש לי עניין עם נושא המגדר…

אולי בגלל שאני לא אוהבת הרבה דברים שאישה טיפוסית אמורה לאהוב…

אולי בגלל שגדלתי אצל אמא פמיניסטית,

אולי פשוט כי אני אישה…

כך או כך זה מעניין אותי, זה מטריד אותי, זה מקפיץ אותי,

ואוי ואבוי למי שינסה לשלוח אותי למטבח.

כמו הרבה דברים אחרים, כשמגיעים הילדים הם מאמתים ומעמתים אותך עם כל האמונות והדעות , פתאום את מגלה שגם אם במוצהר את מחזיקה בדעות מסוימות , הרי שעמוק בפנים עוד יש הרבה אמיתות שונות שקועקעו היטב במוח ובנפש.

זה יכול להיות קשור לאוכל בריא , לדעה פוליטית , להתייחסות שלך לתחרות או לפרפקציוניזם, לדעות קדומות כלפי מגזרים וגם למגדר.

ככה למשל תפסתי את עצמי נוסעת באוטו עם איתמר וירדן ואומרת – "איתמר תראה טרקטור", (כאילו , דה, את ירדן טרקטור לא אמור לעניין?),

ככה עמדתי מהוססת כשאיתמר ביקש למרוח לק ורוד כמו ירדן, כן,כן,אני מודה שניסיתי לשכנע אותו לוותר ואפילו אמרתי לו שהילדים בגן יצחקו עליו, וכשהוא אמר – "לא איכפת לי", נתתי לעצמי בעיטה וירטואלית ואמרתי – "יאללה, הילד רוצה לק ורוד, מודע להשלכות ולא מתרגש, שחררי".

אני מאוד משתדלת לאפשר לשניהם חופש מגדרי

ולא לנתב אותם באוטומט ל"גברי" ול"נשי",

להפתעתי, נולדה לי בת שמסכימה ללבוש רק שמלות, מעדיפה צבע ורוד, ומתעקשת להדס בבית בנעלי עקב צעצוע מנצנצות ולטעון שזה נוח לה!!!!

אין מה להגיד – כנראה שמגיע לי.

בכל אופן כאמור, אני משתדלת, ואני גם חושבת שאנחנו מראים להם בבית דוגמא מאוזנת – שנינו מטפלים בילדים, עובדים, נוהגים, מבשלים, לא מנקים …נכון שאבא אמון על הרג ג'וקים וכדורגל, ואמא מחליטה מה לובשים אבל זה בכלל קשור לדברים אחרים כמו קואורדינציה וטעם טוב (אה , אתם אומרים שלגברים יש יותר קואורדינציה?…)

*******

אז איפה הבעיה? הבעיה היא שיש לי בפנים פולניה לא כל כך קטנה, ופולניה ומגדר, זה לא תמיד הולך ביחד,

וכך בשבוע שעבר בעלי שיחיה הזמין חברים לעל האש, ולאחר אימון של שנים זכר להוריד את הכביסה מהחבל כדי שלא תקבל ריח מעושן.

את הכביסה הוא זרק כערימה על הספה (מודה, גם אני עושה את זה לפעמים),

למחרת בעודי מקפלת את הכביסה המקומטת כהוגן – תוך שימוש בשיטת "הגיהוץ האנרגטי" – שזה אומר ללטף את הבגד תוך כדי קיפול, אמרתי לו שהכל נורא התקמט וחבל…

"זה לא מפריע לי, מבחינתי החולצות הן בסדר ככה", אמר בעלי הזורם

"סבבה", אמרה הפולניה שבי, "פשוט כשאתה לובש את החולצות המקומטות, שים מדבקה – זו לא אשמת אשתי שהבגדים מקומטים".

(מה , אתן לא גדלתן על המשפט הזה שאם גבר מוזנח זה אשמת אשתו?)

"תראי אותך", אמר אילן, "עם כל המגדריות שלך, פתאום את אומרת שזו אחריות האישה לבגדים של בעלה?"

"תראה", אמרה הפולניה שבי בכובד ראש, "לי לא באמת אכפת שתלבש חולצה מקומטת –זה שאומרים שלנשים אכפת מבגדים – זה קשקוש מגדרי, אבל כן אכפת לי מה אנשים חושבים עלי, ורב האנשים יחשבו שאם בעלי נראה כמו זבל, זו אשמתי".

"אני נראה כמו זבל?????"

"לאאאאאאא. אני מדברת באופן היפותטי". זעקתי ומיד רצתי לחיבוק מתחנף.

"לכי, לכי, תבקשי חיבוק מהבעל ההיפותטי שלך, הוא יושב בחדר השני, שהוא יחבק אותך"

"אבל מותק, זה לא מה שאמרתי."

וכך הוא נתן לי להתרפס 5 דקות תמימות עד שהואיל ברוב טובו להגיד לי שהוא יודע שלא התכוונתי באמת והוא סתם נהנה להתעלל בי, והלך לו זחוח וטוב לב עם החולצה המקומטת שלו.

אז תדעו לכן מעכשיו שאם אתן רואות בעל מוזנח –

זה אומר שאשתו פמיניסטית. זה הכל.

 

באותו עניין , ממליצה בחום על אתר מקסים לפולניות:  אניקמה

ובאותו עניין מבטיחה בקרוב פוסט על ספרי ילדים פמיניסטיים -  נתקלתי לאחרונה בכמה מצוינים, המשך יבוא.