תפסתי ראש על הבר

שישי בצהריים,

חתונה בננוצ'קה…

הילדים אופסנו אצל סבתא, כבר בחדר המדרגות נמרח לי חיוך החופש על הפנים,

אלוהי ההורים העייפים פרגן לנו חניה קרובה וחוקית,

חצי שעה מאוחר יותר אני מוצאת את עצמי במסעדה המדהימה הזו עם כוס קאווה פירות יער ביד, הפנים כבר כמעט לא מכילים את החיוך…

חצי שעה מאוחר יותר אני אוכלת אוכל גרוזיני מעולה ונשטפת זיכרונות מירח הדבש שלנו (שהיה בגאורגיה/גרוזיה),

חצי שעה מאוחר יותר אני מתרגשת בטקס מאוד לא שגרתי שכלל מופע סטנד אפ על כלות השמחה,

ומשם זה ממשיך לפיזוזים על הבר

ולקינוח – שבירת צלחות לצלילי "זורבה היווני" –

חוץ מזה שלפולניה שבי כאב הלב על הצלחות המהממות שנשברו שם,

זו היתה חוויה משחררת ומרוממת רוח לכל הדעות!!

(ואל חשש זה לא החליף את הקינוח של עוגת המוס שוקולד,

שלידה היתה עוגת גבינה, שלידה היה פלח אבטיח בשביל המצפון).

***

אין ספק שאם יש יתרון בלא לגור בתל אביב, זה שתל אביב מתפקדת מעולה

בתור חוץ לארץ משודרג – ללא צורך בטיסה או דרכון    

אין ספק ששישי צהריים ללא הילדים, זה פינוק אולטימטיבי

אין ספק שהגרוזינים יודעים לבשל ולעשות שמח

על הדרך – גם גיליתי מאיפה לקוחה המפית שתלויה לי בחדר השינה כבר שנתיים…

***

ברכות לטל ושרית