עוד תראה כמה טוב יהיה

 

שמתם לב שכמעט לא כותבים שירים חדשים לחגי ישראל?

נראה לי שבחגים אנחנו מעדיפים להיצמד לישן והטוב פשוט כי כזו נאיביות וציונות כבר אי אפשר לייצר היום בשיר חדש.

שימו לב ל"שנה הלכה, שנה באה , אני כפי ארימה" –

יש כאן סדר עדיפויות ברור –

קודם לברך את אבא ואמא,

אחר כך את החיילים וכוחות הבטחון- שזוכים לשני בתים ופירוט רב –

הנוטרים בעיר, בכפר, הטייסים והמלחים

(ואני רוצה לראות את הגולנצ'יק שאיזה ילד יקרא לו "דוד גיבור")

אחר כך את עובדי הכפיים – החקלאים והבנאים,

שנה טובה לכל עמל בניר וגם במלט….

היום זה אומר בעצם מלמד את הילדים לברך גם את העובדים הזרים,

מה יש ? גם הם בני אדם לא?,

אתם עוצרים לפעמים לקרוא את המילים של שירי החג שאנחנו שרים כבר שנים באדיקות?

אני קראתי את "בשנה הבאה" – ונקרעתי מצחוק,

בשנה הבאה / אהוד מנור (אילנית)

בשנה הבאה נשב על המרפסת
ונספור ציפורים נודדות.

(שזה אומר מה? שנהיה בפנסיה? שתהיה לי מטפלת, עוזרת ומבשלת

ואז כל מה שישאר לי זה לשבת לספור ציפורים?

תכלס, נראה לי במילים אחרות שיהיה לי משעמם, לא עדיף לשבת על החוף בתאילנד

ולשתות שייק ?)
ילדים בחופשה ישחקו תופסת
בין הבית לבין השדות.

(טוב, זה באמת אופטימי, כי זה אומר שיהיו עדיין שדות,

אבל ילדים בחופשה , זה לא מה שאני מאחלת לעצמי ,

זה סותר לחלוטין את הבטלה של המרפסת)

עוד תראה, עוד תראה
כמה טוב יהיה
בשנה, בשנה הבאה.

(כן,כן,שמענו…אתם מבטיחים את זה כל שנה…)

ענבים אדומים יבשילו עד הערב
ויוגשו צוננים לשולחן.
ורוחות רדומים ישאו אל אם הדרך
עיתונים ישנים וענן.

(אני לא מבינה מה טוב בזה שהרוח מעיפה זבל לרחוב…)
עוד תראה, עוד תראה…

בשנה הבאה נפרוש כפות ידיים
מול האור הניגר הלבן
אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים
והשמש תזרח בתוכן.

(זה כמעט נשמע כמו חוויות של אנשים שהיו בקומה וחזרו…)

עוד תראה, עוד תראה…

באופן כללי, השיר הזה נראה לי מה זה הסתפקות במועט,

מבטיחים לנו מרפסת, ציפורים, קצת אור לבן

ואחרי זה שרים בחדווה – עוד תראה כמה טוב יהיה…

זה מה שאתם מאחלים? משהו כאן לא מסתדר.

בכל אופן…

אלו השירים עליהם גדלנו, ועליהם נגדל את ילדינו

ומצורף שירון ראש השנה – שאתם מוזמנים להדפיס,

ואז לחלק בערב החג ולהכריח את כולם לשיר.

שנה טובה!!!

שירון לראש השנה – כי מוכרחים להיות שמח