דילוג לתוכן

עוד תראה כמה טוב יהיה

ספטמבר 14, 2012

 

שמתם לב שכמעט לא כותבים שירים חדשים לחגי ישראל?

נראה לי שבחגים אנחנו מעדיפים להיצמד לישן והטוב פשוט כי כזו נאיביות וציונות כבר אי אפשר לייצר היום בשיר חדש.

שימו לב ל"שנה הלכה, שנה באה , אני כפי ארימה" –

יש כאן סדר עדיפויות ברור –

קודם לברך את אבא ואמא,

אחר כך את החיילים וכוחות הבטחון- שזוכים לשני בתים ופירוט רב –

הנוטרים בעיר, בכפר, הטייסים והמלחים

(ואני רוצה לראות את הגולנצ'יק שאיזה ילד יקרא לו "דוד גיבור")

אחר כך את עובדי הכפיים – החקלאים והבנאים,

שנה טובה לכל עמל בניר וגם במלט….

היום זה אומר בעצם מלמד את הילדים לברך גם את העובדים הזרים,

מה יש ? גם הם בני אדם לא?,

אתם עוצרים לפעמים לקרוא את המילים של שירי החג שאנחנו שרים כבר שנים באדיקות?

אני קראתי את "בשנה הבאה" – ונקרעתי מצחוק,

בשנה הבאה / אהוד מנור (אילנית)

בשנה הבאה נשב על המרפסת
ונספור ציפורים נודדות.

(שזה אומר מה? שנהיה בפנסיה? שתהיה לי מטפלת, עוזרת ומבשלת

ואז כל מה שישאר לי זה לשבת לספור ציפורים?

תכלס, נראה לי במילים אחרות שיהיה לי משעמם, לא עדיף לשבת על החוף בתאילנד

ולשתות שייק ?)
ילדים בחופשה ישחקו תופסת
בין הבית לבין השדות.

(טוב, זה באמת אופטימי, כי זה אומר שיהיו עדיין שדות,

אבל ילדים בחופשה , זה לא מה שאני מאחלת לעצמי ,

זה סותר לחלוטין את הבטלה של המרפסת)

עוד תראה, עוד תראה
כמה טוב יהיה
בשנה, בשנה הבאה.

(כן,כן,שמענו…אתם מבטיחים את זה כל שנה…)

ענבים אדומים יבשילו עד הערב
ויוגשו צוננים לשולחן.
ורוחות רדומים ישאו אל אם הדרך
עיתונים ישנים וענן.

(אני לא מבינה מה טוב בזה שהרוח מעיפה זבל לרחוב…)
עוד תראה, עוד תראה…

בשנה הבאה נפרוש כפות ידיים
מול האור הניגר הלבן
אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים
והשמש תזרח בתוכן.

(זה כמעט נשמע כמו חוויות של אנשים שהיו בקומה וחזרו…)

עוד תראה, עוד תראה…

באופן כללי, השיר הזה נראה לי מה זה הסתפקות במועט,

מבטיחים לנו מרפסת, ציפורים, קצת אור לבן

ואחרי זה שרים בחדווה – עוד תראה כמה טוב יהיה…

זה מה שאתם מאחלים? משהו כאן לא מסתדר.

בכל אופן…

אלו השירים עליהם גדלנו, ועליהם נגדל את ילדינו

ומצורף שירון ראש השנה – שאתם מוזמנים להדפיס,

ואז לחלק בערב החג ולהכריח את כולם לשיר.

שנה טובה!!!

שירון לראש השנה – כי מוכרחים להיות שמח

4 תגובות leave one →
  1. ספטמבר 19, 2012 7:43 am

    יא, מצחיק לקרוא את השירים ואת המחשבות שלך עליהם, אין ספק שבראי הזמן הם נראים טיפה מוזר, אבל כשמבינים את ההקשר והתקופה, הכל מסתדר במקום.

  2. ספטמבר 16, 2012 3:47 pm

    גדולה מהחיים עדי…
    אם לרדת לכוונת הכותב, אהוד מנור כתב את השיר אחרי שאחיו יהודה נהרג. הוא רצה לצייר את החיים במושבה בינימינה, שם גדל ולמעשה להגיד איך הכל חרב עליו והעולם ממשיך. רונית הירש, שכתבה את הלחן, עשתה לשיר ונהפוך הוא. אהוד התנגד בהתחלה ואחר כך הסכים. כך גם עם הרבה שירים אחרים שהוצאו מהקשרם. אז אולי ירדת לדעת גדולים בניתוח של השיר…

    מי יתן שתתחדש עליה שנה טובה, לפחות מוצלחת מקודמתה
    עם הרבה אהבה.
    גיא

    • ספטמבר 17, 2012 9:13 am

      וואו, מאיפה אתה יודע את כל זה? שנה מצויינת לך מותק!!

  3. שוש permalink
    ספטמבר 14, 2012 3:26 pm

    דושקה, אין עליך!!!אפשר לעשות מזה סטנד אפ קומדי.
    דבר אחד שכחת לציין : השירים הללו מבטאים נאיביות ותקווה שלאט לאט אבל בבטחה נעלמות ונוטשות אותנו.
    משחקי הילדות מלאי השמחה והשובבות מתחלפים בישיבה ממושכת וצפייה/ משחק/ בהייה במחשב/בטלוויזיה.
    אבל אנחנו אנשים אופטימיים שנהנים למהול אותה לעיתים בנאיביות.נמשיך לשיר את השירים האלה בדבקות ולהאמין למסרים שלהם.
    שבת שלום
    אמא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: