לרקוד כמו ילד
http://dallasclayton.com/post/23661045031
ילדים קטנים רוקדים כי זה כיף.
הם רוקדים כי המוזיקה מעוררת בהם רצון להזיז את הגוף.
לפעמים הם עוד לא יכולים לגמרי לשלוט בתזוזה של הגוף, עוד לא מצליחים לעמוד או ללכת, ועדיין הם מוצאים את הדרך לטלטל את איבריהם הקטנים באושר.
אחרי כמה שנים זה כבר נראה ככה:
המודעות נכנסת לתמונה, ואיתה שאלות בסגנון –
מי רואה אותי? מי רוקד לידי? איך אני נראה? איך אני נראית? יפה? סקסית? מגוחך? מה חושבים עלי?
ושאלות אחרות, חשובות יותר כמו – נעים לי? זה מה שבא לי לעשות? …נדחקות הצידה.
ככה זה.
ככה זה עם ריקוד, עם ציור, עם שירה, עם עירום, עם יצירת קשרים, עם מגע,
החופש התמים ומעורר הקנאה פוגש במגבלות, בבושה, בחששות, במעצורים,
הרבה שנים אחר כך, יהיו כאלו שיצליחו לשחזר את התחושות המופלאות הללו, שירקדו בשביל עצמם, שישירו בזיופים ויהנו מכל רגע, שיבקרו בחופי נודיסטים ויזכרו כמה כיף להיות עירום בטבע ,
חלקם יגיעו לזה רק אחרי כמה דרינקים…חלקם אחרי סדנאות ומדיטציות, חלקם פשוט לא יקומו לרקוד…
כשאתה בתוך זה – זה לא דרמטי, הרי הייתי שם, כשהייתי בת 12 ובמסיבות כיתה היינו נותנים ניקוד ומכתירים בכל מסיבה את הילד והילדה שרקדו הכי יפה – זה נראה לי בסדר (היום זה נראה לי הדבר הכי טיפשי בעולם),
אחר כך כשרקדתי במסיבות עם נעלי עקב ושמלה שאפשרו לי תנועות מדודות – זה גם נראה לי בסדר,
לפעמים קצת קינאתי בכאלו שנראו משוחררים יותר ממני – אבל גם זה נראה לי בסדר,
אבל אחרי שיצא לי לחוות שוב חופש של ילדות, לרקוד בשביל עצמי, יחפה במדבר בלי שום עניין במה שנמצא מסביב,
ללכת עירומה על חוף ים, להשתטות מתוך ביטחון מלא שאוהבים אותי,
נזכרתי. נזכרתי איך זה אמור להיות.
ועכשיו אני צופה בילדים שלי, בסך הכל בני שנתיים וחמש, וכבר אני רואה את המודעות מחלחלת,
אני יודעת – כמו תמיד, אני לא באמת אוכל לקצר עבורם תהליכים,
ועדיין אני תוהה , איך אצליח לשמר בהם את התמימות היפה הזו, את הקשר האמיתי עם עצמם,
בחברה הכל כך ביקורתית, תחרותית ולא סובלנית לשוני ויחוד,
איך אלמד אותם שהדרך, ההנאה, ההקשבה לעצמם חשובות לפחות כמו התוצאה?
שיצירה צריכה להיות קודם כל כיף, ורק אחר כך יפה.
בינתיים אני אשתדל לרקוד איתם, להשתטות איתם,
לאפשר להם אי קטן ויציב שבו הם יוכלו להישאר ילדים כמה שירצו.
מקסים אחותי! ללא ספק דבר ראוי לשימור ואם לא לגמרי הצלחנו לשמר אז לפחות מדי פעם להיזכר,
ועצה למי שלא יכול/ רוצה/ חושש להשתטות בפומבי- אז לפחות כשאתם בבית שלכם! תרקדו מול הראי, תעשו פרצופים מצחיקים ותזייפו באמבטיה! אחרי הכל אין כמו דוגמה אישית yippie yey 🙂