דילוג לתוכן

אומנות השיקוף

אוגוסט 9, 2012

File:Reflection in a soap bubble.jpgReflection by xxsanelunaticxxReflection by lolo-o.

ארוחת ערב, הפיצה של איתמר יצאה קצת אפויה יותר מהרגיל והילד דופק סצנת שברון לב מהסרטים.

הוא לא רוצה לאכול אותה, הוא לא רוצה שום דבר אחר, הוא בעיקר רוצה להגיד "לא" וליבב.

אילן ואני מסתכלים זה על זו ומשדרים בטלפתיה מחשבות בסגנון "כמה חבל שאנחנו הורים נאורים ומאופקים כי ממש בא לנו להוריד לו כאפה",

אני הולכת איתו לחדר להירגע, כשבראש מתרוצצות לי מחשבות מגוונות , ביניהן –

בטח כל השכנים שומעים אותו

אני ממש רוצה לחזור לשולחן להמשיך לאכול את הפיצה שלי

למה לעזאזל הוא מתנהג כמו דרמה קווין

ואז מבצבצת לה הארה – אני מכירה את הילד שלי, לא הגיוני שהוא מתפרק בגלל פיצה…הממ..מה היה שם קודם?

אני מריצה בראש את אחר הצהריים, ואומרת לו:

"אתה יודע מה אני חושבת? אני חושבת שלפני ארוחת ערב קצת שעמם לך"

"נכוו  הו  הו  הו  הון" (שזה "נכון" תוך כדי התייפחות)

"ואז עשית קצת דברים אסורים"

"הו הו הון"

"ואבא לקח לך את החרב כי דפקת איתה על הקיר ואני כעסתי עליך כי חטפת לירדן"

עכשיו זה כבר לא היה בכי מנדנד כמו מקודם, זו היה באמת בכי מהקרביים, והצלחנו לנהל שיחה טובה על כעס (שזה נושא שלם לפוסט אחר) ואז איתמר חזר לשולחן ואכל את הפיצה החרוכה שלו בתאבון רב.

כשלומדים על תקשורת בינאישית, לומדים על חשיבות השיקוף, שיקוף כלומר (ואני מסבירה את זה בצורה מאוד לא מקצועית ) לתאר את מה שהאדם חווה/מרגיש – לא בתור פרשנות שלנו, אלא את מה שהוא תיאר קודם – במילים אחרות.

לדוגמה אם ילד מתלונן שהגננת נזפה בו והוא לא עשה כלום וזה לא הגיע לו , להגיד לו משהו בסגנון – "נשמע שאתה מרגיש שהגננת לא היתה פיירית כלפיך וזה בטח מאוד מרגיז".

האדם שממול צריך לדעת שמבינים אותו, ואם נגיד לו – "וואו, אני ממש מבין אותך" – הוא לא בהכרח יאמין. אבל אם נתאר לו במילים שלנו את הרגשות שלו או אפילו נתאר את הסיטואציה  – הוא יידע שב א מ ת מקשיבים לו, מבינים אותו , רואים אותו.

יותר מזה, הוא לא תמיד מבין את עצמו בצורה ברורה – וזה בולט בעיקר אצל ילדים.

אצל ילדים השיקוף בא גם ללמד אותם להבחין ברגשות של עצמם.

תחשבו על סיטואציות כמו ללכת לאירוע שממש לא בא לכם עליו כי בן/בת הזוג נורא ביקשו, ואז שעתיים אחר כך להתפוצץ עליהם על איזו שטות…או לחזור עצבניים מהעבודה ולהוציא את הבאסה על כל הסובבים בלי שום פרופורציה,

למי מאתנו המבוגרים זה לא קרה? אז בטח ובטח שזה קורה לילדים שלנו.

אני זוכרת סיפור שאילן סיפר כשהוא חזר מהדרכת טיול של כיתות ב' בבי"ס,

היה שם ילד אחד שהתנהג בצורה מעצבנת והיפר אקטיבית, זז בתזזיתיות, הפריע, הרעיש,

בשלב כלשהוא ניגשה אליו אמא מלווה ואמרה לו :

"נראה לי שחם לך, אולי אני אעזור לך להוריד את הסווטשרט?"

ומאותו רגע הוא נרגע. הוא פשוט לא ידע שחם לו והוא נהיה עצבני מזה…

אנחנו כהורים צריכים להתאמץ להבין את ה"סאב טקסט" (או  – לקרוא בין השורות -  לטובת בעלי שינזוף בי שאני משתמשת בלועזית סמיילי )

לא תמיד נצליח, אבל חשוב שלפחות נזכור לכבד את הילדים שלנו, שניתן להם קרדיט שכשהם מגיבים בצורה חריגה – יש להם סיבה טובה.

זה לא אומר שלא צריך להציב גבולות, זה רק אומר שצריך להבין שיש שם מועקה שצריכה לצאת – והיא כנראה אמיתית ומוצדקת ולא באמת קשורה ל"פיצה".

 

5 תגובות leave one →
  1. מקופלת permalink
    אוגוסט 14, 2012 7:40 pm

    אוי, אהבתי…את כל כך צודקת, והסיפור עם הסוויטשרט, גדול

  2. אוגוסט 11, 2012 2:01 pm

    נכון… 🙂

  3. shosh permalink
    אוגוסט 10, 2012 9:29 am

    נפלא,חכם ונאור!!! הכלל הזה עובד על כולנו גדולים וקטנים וזו אחת הדרכים הנכונות והאפקטיביות ביותר להביע אהבה: הזדהות/אמפתיה ושיקוף.כל הכבוד!

  4. ורד permalink
    אוגוסט 9, 2012 10:11 pm

    אוף, יש לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: