מי שומר על המרחב האישי שלך?

אני חשה צורך "להזהיר" שהפוסט הזה לא משעשע ולא קליל, אבל הוא חשוב בעיני ומוגש לכן (ולכם) בהרבה אהבה.

אני חושבת שמאז הפוסט על "איך לדבר ככה שילדים יקשיבו ולהקשיב ככה שילדים ידברו"לא הוצפתי בתחושת מיסיונריות חזקה כמו עכשיו.

יש לי חשק כמעט בלתי נשלט לתפוס כל אישה שאני רואה בסביבתי , לטלטל את כתפיה באסרטיביות ולשלוח אותה מיד להירשם לקורס אימפקט. אבל מיד.

אני אנסה לנשום עמוק ולספר לכם על זה בלי להכניס כל שני משפטים את המילים – לכי להירשם!!!

ואגב – הפוסט הזה כתוב בלשון נקבה – מטעמי פרקטיות, והזכרים שביניכם מוזמנים מאוד לקרוא אותו ואז להעביר אותו לנשים היקרות להם.

****

 

הרבה שנים שאני מסתובבת לי בעולם עם תחושה של "קורבן פוטנציאלי", זה נשמע אולי קצת דרמטי, אבל אני חושבת שרובינו מסתובבות ככה.

אני בטוחה שחלק גדול מהקוראות אומרות עכשיו – "מה פתאום? אני?קורבן פוטנציאלי? מה היא מפילה עלי את החרדות שלה…"

אז תנו לי לשאול אתכן –

נוח לכן להסתובב לבד בערב במקומות שאינם הומי אדם?, כשאתן נכנסות לחדר מדרגות בלילה, או כשאתן יורדות לחניון התת קרקעי של הקניון ולא רואות שם נפש חיה, כשאתן סתם יושבות בחוף הים וחבורה של בחורים מתקדמת לעברכן – הלב שלכן לא מאיץ טיפה?

זה לא שאני מבלה את ימי בחרדה, אני חיה לי די בסבבה, כמו כל אישה נורמטיבית,

אבל הפחד שם, כמעט בלי שנשים לב, ובמקרה שלי, אחת לכמה זמן – בעיקר כשאני נתקלת באיזו ידיעה מטרידה בעיתון – הפחד הזה צף, ואיתו תחושת תסכול גדולה ורצון להיות מסוגלת לכסח אנשים עד מוות במקרה הצורך.

סליחה אם זה נשמע נורא – אבל זה בדיוק מה שהייתי רוצה.

אם פעם הפחד הזה היה רק מאנסים, הרי שבשנים האחרונות לצערי אני לפעמים מפחדת סתם מסיטואציה שבה נערים שיכורים יתקפו את בעלי….(קרה כבר כמה פעמים במדינה שלנו לא?) או שאיזה פורץ אלים יכנס הביתה ויאיים על ילדי (טפו טפו וחמסה חמסה ואני גם נוקשת על שולחן העץ),

השורה התחתונה היא שבתחושה שלי עד היום – מי שאחראי על המרחב האישי שלי ושל יקיריי הוא בעיקר המזל.

אם יהיה לי מזל – כלום לא יקרה, ואם יהיה לי מזל – אני אצליח לברוח,

ואם יהיה לי מזל – מישהו יבוא לעזור,

וזו אופציה מאוד לא מספקת מבחינתי.

אז הלכתי לקורס הגנה עצמית. ולא סתם קורס – קורס מעולה!!

הסיבה הכי חשובה שהופכת אותו למעולה – היא שבקורס יש מדריכים בחליפות הגנה שמדמים את התוקף, וזה אומר שבמשך 5 ימי שישי – "הותקפתי" בשלל תרחישים (די זוועתיים…) ,הרבצתי, בעטתי בכל הכוח, וחזרתי עם שפשופים , והלב שלי דפק והאדרנלין הציף , ותודות לזה – קיבלתי פידבק אמיתי על עוצמת ודיוק המכות שלי. נוכחתי לדעת שאני לא חסרת ישע, וחשוב לא פחות – לדברי המדריכים – החוויה נצרבה במע' העצבים שלי, ואם חלילה אזדקק, הגוף שלי כבר יכיל את המידע החשוב הזה.

זו כאמור הסיבה הכי חשובה , אבל מעבר לזה, הקורס הזה הוא חוויה מעצימה ומרגשת שמגיע לכל אישה לחוות.

למדנו על עצמנו שם לא מעט, אני בכוונה אומרת את זה ברבות – כי העובדה שקבוצה שלמה הרגישה דברים דומים, מראה לי שזו לא רק שריטה/רגישות/צורך שלי.

למדנו על כמה טבוע בנו להיות נחמדות, לא לעשות סצנות, לוותר לעיתים על הגבול הנוח של המרחב האישי שלנו ולשכנע את עצמינו שזה לא נורא – כשהוויתור הזה לפעמים מוביל לסטטיסטיקה האיומה לפיה 85% מהתקיפות המיניות יעשו ע"י אנשים מוכרים!!!! זה נורא , לא?

למדתי שקל לי יותר לצעוק "לא" מאשר לצעוק "הצילו".

למדתי שלפעמים עדיף להמתין לשעת הכושר הנכונה למרות שהאינסטינקט אומר להשתולל.

למדתי שאני יכולה. מסוגלת. יש לי כוח ונחישות.

אל תבינו לא נכון – אני עדיין אהיה דרוכה כשאלך לבד בחושך, אני עדיין מודעת לסכנות, ולצערי אין דרך לדעת איך יגיב אדם בזמן אמת,

אבל לקחתי אחריות. היום אני יודעת שיש לי עוד כלים – יותר יעילים ממזל וצרחות.

לא היה פשוט לקום ביום שישי בבוקר ובמקום לבית קפה ללכת למפגש עם הפחדים שלי.

לא פשוט לשכב על מזרון בעיניים עצומות כשלפתע נשכב עלייך גבר זר שאומר לך דברים לא נעימים.

לא פשוט כשתופסים אותך מאחור ומטיחים אותך אל הרצפה, לא פשוט – למרות שאת יודעת שאת מוגנת, שבתוך החליפה יש מדריך איכפתי ומסביבך קבוצת תומכות,

לא פשוט – כי את יודעת שזה יכול להיות אמיתי, כי את לא רגילה לחוש פיזית מגע מאיים, וכי זו פעם ראשונה שבה את מרגישה "בגוף" כמה את חלשה לעומת גבר.

אבל אז את מגלה שאת מצליחה לצאת מהמצב הזה, שאת יכולה לנצח, שיש לך מה לעשות, ומה שהכי מדהים זה שהדברים ששיתקו אותי בשיעור הראשון, נראו לי פשוטים לחלוטין בשיעור הרביעי,

ומשבוע לשבוע, נבנית יכולת ויחד איתה תחושה אדירה של כוח ובטחון.

היו שיעורים שחזרתי מהם בתחושת אופוריה והיו שיעורים שהציפו לי רגשות קשים.

אבל בשבוע שעבר הסתיים הקורס – ואני מודה לעצמי על שפיניתי את הזמן, הכוחות והכסף ועשיתי אותו.

זה אחד הדברים החשובים שעשיתי למען עצמי בשנים האחרונות!!!

ומפתיע, אבל גם מאוד נהניתי…

יש תמיד המון תירוצים – זה לא זול ,זה גוזל זמן, זה רחוק, מי ישמור על הילדים, יש המון דברים יותר חשובים,

ו…עזבו שטויות.

זה המרחב האישי שלכן. זה הביטחון שלכן.

אתן חשובות. מגיע לכן.

שאר העולם יחכה.

למידע אתן מוזמנות להיכנס לעמותת אל הלב – קורס אימפקט, (זו עמותה ללא מטרות רווח).

חשוב לדעת שהעמותה מפעילה גם קורסים לילדים והורים ולנערות צעירות , ושהעמותה מגיעה לכל מקום בארץ שיש בו אולם התעמלות עם מזרונים וקבוצה של 8 איש ומעלה (מה שאומר שאפשר לארגן לבד קבוצה או להציע למתנ"ס/לביה"ס וכד').

אני רוצה לנצל את ההזדמנות להגיד תודה למדריכות המדהימות, האמפתיות ונוסכות הביטחון – ג'יל , תמר ושרון,

ולמדריכים המדהימים שאפשרו לנו להתנסות מול כוח גברי, שעזרו לנו להבין איך הראש הגברי פועל בזמן תקיפה, שהיו מגויסים למטרה של העצמת נשים באופן מרגש – יותם, יאיר ודורון.

אחרי שהתאפקתי כל כך הרבה, עכשיו מותר לי להגיד לכן –

לכו להירשם!!! עכשיו!!!

אגב – מי שנרשמת לקורס הקרוב שמתחיל באוגוסט בתל אביב או בירושלים יכולה להגיד שהיא הגיעה דרכי ולקבל הנחה של 10%.

ולסיום…הייתי חייבת להכניס כמה תמונות מעוררות השראה