דילוג לתוכן

אמא'לה ג'וק

יולי 19, 2012

אני יצור די פחדן.

אני מפחדת ממים עמוקים, ממקומות גבוהים, מסמטות אפלות והרשימה עוד ארוכה.

בתור אמא אני מאוד משתדלת לשחק אותה קולית ולא להעביר אל ילדי את הפחדים שלי,

אבל כשזה מגיע לג'וקים, זה פשוט חזק ממני.

היום למשל, בעיצומו של אחה"צ פסטורלי –אני מורידה כביסה מהחבל, אילן מכין פיצה והילדים משחקים בגינה ,

כשלפתע מתוך הכביסה היבשה מתעופף לו ג'וק ונוחת לי על הרגל,

מיד פצחתי במופע הפופולרי – "אמא'לה ג'וק" (שאולי יותר נכון לקרוא לו "אילן'לה ג'וק") שכולל קטע קצר של מחול מודרני עם הרבה נפנופי גפיים משולבים בצעדי ריצה בלווית מוסיקת רקע של צרחות רמות.

עכשיו – בואו נדבר רגע על בעלי.

אילן – למי שלא מכיר אותו הוא גבר גבר, הוא דמות חסונה ונוסכת ביטחון בחיי, אבל כשזה מגיע לג'וקים, אני לא יודעת מה הקטע שלו.

אני חושבת שהוא די נגעל מהם בעצמו, ולכן הוא לא מתגייס למשימה במלוא המוטיבציה , הוא מגיע בקצב איטי (כנראה שהוא מקווה שהג'וק יספיק לברוח?) ואז הוא מחסל את הג'וק בכל מיני טכניקות מקוריות ולא הכי יעילות במקום פשוט לדרוך עליו עם נעלי העבודה הגבריות שלו.

אז עבדתכם הנאמנה נמלטת אל המטבח ומתנה צרותיה (בצרחות רמות כבר אמרתי?) מול בעלה שבהזדהות אומר לה :

"אוי, הוא טיפס לך על הרגל? איכס"….הייתי צריכה להבהיר לו שבשביל אהדה יש לי אחיות ושיבוא להרוג את הג'וק שהמשיך לעמוד בנחת ליד חבלי הכביסה.

עכשיו בואו נדבר רגע על הכלבה שלי.

לונה, איך לומר, היא כלבה נאמנה אבל חוכמה היא לא הצד החזק שלה , כשהיא רואה ג'וק , היא מתנהגת כמו ארס צעצוע (תחזיקו אותי שאני לא אפוצץ אותו, שמישהו יחזיק אותי) היא "כאילו" מתנפלת על הג'וק אבל למעשה היא לא עושה לו כלום.

וכך בעלי הבין שאין ברירה ויצא אל הקרב, בדרכו הוא החליט להתחמש במטאטא הצעצוע של ירדן והחל להכות נמרצות את הג'וק כשמדי פעם הוא מנחית את המטאטא על הראש של לונה שהתעקשה לעשות כאילו היא עוזרת לתפוס את הג'וק.

כיוון שמטאטא ילדים הוא בחירה קצת מוזרה לחיסול ג'וקים, זה לקח לא מעט מכות, ולמעשה זה נראה כמו המשך ישיר של המופע שלי.

כל אותו הזמן עמדו שני ילדי בגינה ,הסתכלו בהלם על ההורים שלהם ושאלו "מה קרה? מה קרה? מה זה היה? מה קרה?"

כשהמופע המשולב הסתיים ניסיתי לחזור לנונשלנט שלי, הסברתי להם שאמא נבהלה כי טיפס עליה ג'וק ועכשיו הוא מת והכל בסדר (עכשיו לך תסביר להם למה אסור להרוג נמלים/חיפושיות/פרפרים וג'וקים מותר, וזה עוד לפני שהם הבינו שעוף זה תרנגולת…)

איתמר שאל אותי למה כל כך נבהלתי, והסביר לי שאנחנו גדולים וחזקים והג'וקים הם קטנים וחלשים, כי אין להם שרירים!! (ילד תמים בן 4.5 שחושב שאפשר לפתור היסטריה בהגיון)

כעבור דקה ירדן התחילה לקפוץ ולצעוק "אוי, יש לי ג'וק על הרגל", נהדר, חשבתי לעצמי, את מגדלת נקבה היסטרית ואין לך את מי להאשים מלבד את עצמך.

אבל כעבור עוד דקה ירדן מצאה מקל והתחילה לחבוט איתו ברצפה ולצעוק – ג'וק! לא!

הממ, אמרתי לעצמי, יש כאן פוטנציאל, עוד 3 חודשים אילן יוצא למילואים ויש סיכוי סביר שהיא כבר תלמד להרוג ג'וקים עד אז    סמיילי

 

8 תגובות leave one →
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink
    יולי 25, 2012 7:47 pm

    ומה ששכחתי להוסיף זה שלבעלי ישש טכניקות יותר מאתגרות ממטאטא. הוא אוסף את הג׳וק לכוס וזורק אותו במדבר (אנו גרים על שפת המדבר) על אף הפצרותיי שעדיו למעוך או לרסס כי הוא יחזור. לבעלי ההומני זה לא מזיז והג׳וק משתחרר לחופשי..

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink
    יולי 25, 2012 7:44 pm

    יואו את הורסת אותי מצחוק! לא מעט מהרשומות שלך שאני קוראת נשמעות כאילו אני כתבתי אותן אלמלא היה לי כשרון כתיבה כמו שלך..
    אז תודה על קטעי כתיבה משעשעים ומרגשים במיוחד.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink
    יולי 24, 2012 11:21 am

    הצחקת אותי – ממש 🙂
    כנראה אני מהמעטים שלא מכירים אותך אישית, אבל אני נכונה להזדהות לעיתים קרובות…
    בעניין הג'וק – תביאי כיף…
    בעניין הבעל – תביאי עוד כיף… אצלנו בבית ההליכה האיטית וחוסר הנכונות להתגייס לקרב מלווה גם בקורטוב זלזול קל וגיחוך נוכח שאת הנפש והגועל שמתלווים לקריאותי/צעקותי/קפיצותי… 😉

  4. רן permalink
    יולי 23, 2012 5:54 am

    אהבתי, ההיכרות המוקדמת עם הנפשות הפועלות אכן מעשירה את הקריאה לאין ערוך..

  5. מקופלת permalink
    יולי 20, 2012 1:46 pm

    אויש, ג׳וקים, איכס…חיה דוחה
    צחקתי, בקול, מהסיפור על אילן ומטאטא הילדים…גדול….

  6. shosh permalink
    יולי 19, 2012 10:52 pm

    מעולם לא הבנתי ועדיין איני מבינה את הפחד שיש לשלוש בנותיי היקרות מג'וקים !! מילא נחש לא עלינו/לטאה/דבורה שעלולה לעקוץ אבל ג'וק????
    הצלחת להעביר את רגעי החלחלה ותחושת הפחד בצורה הומוריסטית,משכנעת ומעוררת הזדהות עמוקה בלב כל מי שמתחלחל מהיצורים "החמודים" הללו.

  7. יולי 19, 2012 9:20 pm

    עדילי קרעת אותי מצחוק. בתור מי שכנראה בוגרת אותו חוג של מחול מודרני….לא נותר אלא להזדהות ולומר לצורך "צרת רבים…" שגם אני לא הצלחתי להנחיל לבעלי את ההבנה לנושא. יש התגייסות אבל לא תמיד במהירות הרצויה…להזכירך מקרה עקרב קופץ…:)

  8. ורד permalink
    יולי 19, 2012 9:00 pm

    מעולה!
    אתמול רונה מסתכלת את החדר שלנו ואומרת "אמא, יש חיפושית בחדר שלכם" ואני מביטה ורואה ג'וק ענק מתנייע לעברנו. החזקתי את עצמי ואמרתי לפסקל בנונשלנט – "חיפושית אמריקאית בחדר" בעודי מתמוטטת מבפנים 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: