אמא'לה ג'וק

אני יצור די פחדן.

אני מפחדת ממים עמוקים, ממקומות גבוהים, מסמטות אפלות והרשימה עוד ארוכה.

בתור אמא אני מאוד משתדלת לשחק אותה קולית ולא להעביר אל ילדי את הפחדים שלי,

אבל כשזה מגיע לג'וקים, זה פשוט חזק ממני.

היום למשל, בעיצומו של אחה"צ פסטורלי –אני מורידה כביסה מהחבל, אילן מכין פיצה והילדים משחקים בגינה ,

כשלפתע מתוך הכביסה היבשה מתעופף לו ג'וק ונוחת לי על הרגל,

מיד פצחתי במופע הפופולרי – "אמא'לה ג'וק" (שאולי יותר נכון לקרוא לו "אילן'לה ג'וק") שכולל קטע קצר של מחול מודרני עם הרבה נפנופי גפיים משולבים בצעדי ריצה בלווית מוסיקת רקע של צרחות רמות.

עכשיו – בואו נדבר רגע על בעלי.

אילן – למי שלא מכיר אותו הוא גבר גבר, הוא דמות חסונה ונוסכת ביטחון בחיי, אבל כשזה מגיע לג'וקים, אני לא יודעת מה הקטע שלו.

אני חושבת שהוא די נגעל מהם בעצמו, ולכן הוא לא מתגייס למשימה במלוא המוטיבציה , הוא מגיע בקצב איטי (כנראה שהוא מקווה שהג'וק יספיק לברוח?) ואז הוא מחסל את הג'וק בכל מיני טכניקות מקוריות ולא הכי יעילות במקום פשוט לדרוך עליו עם נעלי העבודה הגבריות שלו.

אז עבדתכם הנאמנה נמלטת אל המטבח ומתנה צרותיה (בצרחות רמות כבר אמרתי?) מול בעלה שבהזדהות אומר לה :

"אוי, הוא טיפס לך על הרגל? איכס"….הייתי צריכה להבהיר לו שבשביל אהדה יש לי אחיות ושיבוא להרוג את הג'וק שהמשיך לעמוד בנחת ליד חבלי הכביסה.

עכשיו בואו נדבר רגע על הכלבה שלי.

לונה, איך לומר, היא כלבה נאמנה אבל חוכמה היא לא הצד החזק שלה , כשהיא רואה ג'וק , היא מתנהגת כמו ארס צעצוע (תחזיקו אותי שאני לא אפוצץ אותו, שמישהו יחזיק אותי) היא "כאילו" מתנפלת על הג'וק אבל למעשה היא לא עושה לו כלום.

וכך בעלי הבין שאין ברירה ויצא אל הקרב, בדרכו הוא החליט להתחמש במטאטא הצעצוע של ירדן והחל להכות נמרצות את הג'וק כשמדי פעם הוא מנחית את המטאטא על הראש של לונה שהתעקשה לעשות כאילו היא עוזרת לתפוס את הג'וק.

כיוון שמטאטא ילדים הוא בחירה קצת מוזרה לחיסול ג'וקים, זה לקח לא מעט מכות, ולמעשה זה נראה כמו המשך ישיר של המופע שלי.

כל אותו הזמן עמדו שני ילדי בגינה ,הסתכלו בהלם על ההורים שלהם ושאלו "מה קרה? מה קרה? מה זה היה? מה קרה?"

כשהמופע המשולב הסתיים ניסיתי לחזור לנונשלנט שלי, הסברתי להם שאמא נבהלה כי טיפס עליה ג'וק ועכשיו הוא מת והכל בסדר (עכשיו לך תסביר להם למה אסור להרוג נמלים/חיפושיות/פרפרים וג'וקים מותר, וזה עוד לפני שהם הבינו שעוף זה תרנגולת…)

איתמר שאל אותי למה כל כך נבהלתי, והסביר לי שאנחנו גדולים וחזקים והג'וקים הם קטנים וחלשים, כי אין להם שרירים!! (ילד תמים בן 4.5 שחושב שאפשר לפתור היסטריה בהגיון)

כעבור דקה ירדן התחילה לקפוץ ולצעוק "אוי, יש לי ג'וק על הרגל", נהדר, חשבתי לעצמי, את מגדלת נקבה היסטרית ואין לך את מי להאשים מלבד את עצמך.

אבל כעבור עוד דקה ירדן מצאה מקל והתחילה לחבוט איתו ברצפה ולצעוק – ג'וק! לא!

הממ, אמרתי לעצמי, יש כאן פוטנציאל, עוד 3 חודשים אילן יוצא למילואים ויש סיכוי סביר שהיא כבר תלמד להרוג ג'וקים עד אז