דילוג לתוכן

הגיגים על פסח

אפריל 5, 2012

בני חורין

פסח בא לחגוג את היציאה מעבדות לחרות , הייתם מצפים שבחג שכזה כולם יהיו עסוקים בלרבוץ על איזה חוף ים תוך הנאה צרופה מהיותינו בני חורין.

אבל אנחנו יהודים, ואוהבים לסבול, ולכן אנחנו לוקחים את עניין העבדות לאקסטרים, כך שבפועל אנחנו עסוקים בלקרצף את הבית, בלנסות למצוא סידור לילדים שיצאו מעבדות הגן אל חופשת הפסח – שהאורך הלא סביר בעליל שלה ללא ספק בא לסמל את 40 השנים במדבר, 50% מהאנשים עסוקים בלקטר על זה שהם חוגגים את ליל הסדר לא איפה שהם רוצים, בנוסף יש קניות, בישולים, אריזות וכמובן בערב החג עצמו פקקי אימה בכבישים שמעצימים תחושות רבות – אבל חופש וחירות הן ממש לא אחת מהן.

יכול להיות שפספסנו איכשהוא את הפואנטה?   סמיילי

מצות

ואם כבר החלטנו שאנחנו מקדשים והופכים את פסח לחג הניקיון, האם לא היה יותר הגיוני למצוא מאכל מסורתי קצת פחות מלכלך ממצות????

ואם כבר הולכים על מצות, אז לא יותר הגיוני להכין את המצות בגודל שיכנס בצלחת ואז אולי נצליח לאכול את המצה בלי לפזר פירורים בכל הבית????

אלימות

כשיש לך ילדים, פתאום מגלים על אילו סיפורי זוועות מבוססים החגים שלנו…

גם ככה, אני חייבת להודות, קצת קשה לי לפעמים עם זה שילדתי בן מלא בטסטוסטרון,

אני שגדלתי במשפחה של בנות, רגילה למשחקי קופסא, ציורים והשחלת חרוזים,

עניין החרבות, דרקונים, קרבות והרג, קצת צורם לי באוזן,

בהתחלה כשאיתמר התחיל לספר לי שהוא מתכוון להרוג ולדקור כל מיני פושעים, מפלצות וסתם ילדים שלא מתנהגים יפה, נחרדתי והייתי בטוחה שגדל לי בבית רוצח סידרתי,

לשמחתי , די מהר גיליתי שהוא פשוט בן, ושכל הבנים שסביבו מתנהגים ככה,

אבל בחייאת, חשבתי שהיהדות פה תיתן כתף תומכת, ומסתבר שחגי ישראל גרועים יותר ממשחקי מחשב.

בקושי התאוששנו מפורים, עם סיפורי התליה של המן, והנה הגיע פסח,

עכשיו לך תסביר לילד בן 4 למה משליכים תינוקות ליאור, למה משה הרג איזה מצרי, למה האחים שלו זרקו אותו לבור, למה אסור לו בשום פנים ואופן לזרוק את אחותו לבור, למה הוא בשום פנים ואופן לא הולך למות בגלל שהוא בכור,  שכבר אין היום עבדים – חוץ מאמא שלו שלפעמים היא קצת עבד מודרני…שהמצרים של היום הם לא אנשים רעים,ושיאכל את המצה בלי לעשות פירורים.

שיהיה לכם חג שמח!!!

 

4 תגובות leave one →
  1. אפריל 8, 2012 10:09 pm

    אוף, כמה זה נכון…. צחקתי מאוד (למרות שהכל נכון, אני צריכה לשבת ולבכות…), כאמא לשלושה בנים, עד היום אני לפעמים עומדת, מסתכלת עליהם מהצד, ושואלת את עצמי: "מה, מה עובר להם בראש?", כנראה שאף פעם אי אפשר לדעת…. אני בטוח לא הייתי כזאת כשהייתי קטנה, זה הכל מבעלי.

  2. אפריל 7, 2012 2:34 pm

    אחותי את אכן גדולה וכותבת בצורה משעשעת מאוד.
    לדעתי את מתחרה בעדי אשכנזי!
    בכל מקרה תתנחמי בזה שהבן שלך לא חושב לפחות שאת בגיל מתושלח, ולא שאל את אבא שלו אם הוא מכיר את פרעה?….
    בסה"כ כל סיפורי האימה האלו מן העבר, עם יד על הלב, לא גורם לך להיות מאושרת שלא נולדת בימים ההם אלא בזמן הזה?…
    🙂

  3. shosh permalink
    אפריל 5, 2012 11:48 pm

    עדילי את גדולה!!!! צחקתי ונהניתי .מילא, על סיפורי המקרא אין לנו שליטה אבל מה בקשר לכל סיפורי הזוועה והבעתה כמו כיפה אדומה, סינדרלה,שלגיה במבי ועוד רבים אחרים שעד היום אני תמהה מה הערכים החינוכיים שהם משדרים מחד והכיף בלפחוד ולרעוד ממה שקרה,קורה ויקרה בהמשך הסיפור.מאידך. שיהיה חג שמח, מלא צחוקים,גילה, דיצה, רינה,אהבה והנאה.

Trackbacks

  1. ארבה | אמא ברשת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: