דילוג לתוכן

חגי ישראל , הסיפור שלא נגמר

פברואר 16, 2012

 

image015 (3) (1)

 

בשלב שבין הילדות להורות יש פרק חיים שבו חגי ישראל מצטמצמים להפליא,

יש ארוחה משפחתית בראש השנה, סדר פסח, על האש ביום העצמאות ואולי איזו הדלקת נרות אחת בחנוכה.

פברואר מרץ, למשל, הם חודשים רגועים ומשמימים כשאתה רווק.

אבל אז מגיעים הילדים ואתה מגלה שהיהודים האלה לא נחים לרגע, והגננות היהודיות הן בכלל מופת לחריצות ולהאצלת סמכויות.

פתאום חייבים לבנות סוכה וגם להתארח בסוכה אחרת ואולי אפילו לבלות לילה מתחת לסכך, חנוכה הוא פסטיבל מתיש של הדלקות נרות ברחבי הארץ וגם חייבים להכין לביבות וסופגניות בבית תוך שיתוף פעיל ומאוד מלכלך של הקטנטנים,

טו בשבט – שמי זכר אותו בכלל, מתברר להיות קרנבל קטן, צריך להביא פירות לגן, לנטוע עץ, לסחוט תפוזים ולאפות עוגות גזר, ואיך שכחתי – להכין עץ יצירתי לגן…

נדמה לכם שאז יש זמן לנשום, אבל מסתבר שיש את יום המשפחה, ובמקום שהגננות יהיו עסוקות בלהכין מתנות מפנקות לאימהות, אני מוצאת את עצמי רצה לפתח תמונות משפחתיות לגן + סיפור קצר על המשפחה,

במקביל צריך לרשום לגנים לשנה הבאה, מה שכולל במקרה הטוב ללכת לרשום (בבוקר , כי ההורים בגדרה כנראה לא עובדים?) ובמקרה הפחות טוב לכתת רגליים ולמצוא גן חדש, להיכנס להיסטריה, להתייעץ, לברר, ללכת לפגוש גננותובאופן כללי לחוש מועקה).

באופק כבר מתחילה לרחוש היסטרית פורים – להכין משלוח מנות, למצוא תחפושות –שזה אומר לנסות להבין מה מבין 8 האופציות שאיתמר מלהטט ביניהן היא באמת התחפושת שהוא רוצה, ואיזו תחפושת ירדן תסכים ללבוש, והאם להכין לבד או לקנות ואיפה אפשר למצוא במחיר שפוי…

(כמובן שברב החגים צריך לזכור לשריין בגדים לבנים ולקחת ימי חופש ולהגיע למסיבות בגן)

ואם כל זה לא מספיק, אז לאיתמר יש יום הולדת בפברואר, אז צריך לקנות כיבוד לגן, לאפות עוגה ולקשט אותה (השנה אנחנו בעניין ספיידרמן), להכין לגן פלקט עם תמונות של הילד, לארגן יום הולדת למשפחה, למצוא מתנות…

עוד לפני שמגיע פורים, כדאי לשריין מקום לחופשת פסח…ואז יום העצמאות – קישוטים, דגלים, סטייקים, זיקוקים, הופס ל"ג בעומר, מדורות, תפוחי אדמה, פיתות עם ובלי חומוס למדורה של הגן, ושבועות ואז נושמים לרווחה בערך ליומיים ומתחילים להתמודד עם הקטסטרופה שקרויה חופשת הקיץ.

וכמו שאומרים אצלנו – אני כבר אנוח בקבר, ומה פתאום? חלילה, אני לא מקטרת, שאלו יהיו הצרות שלנו, רק שמחות.

***

כשנולד ילד, האינטואיציה החייתית והמטען הגנטי אמורים מיד לשדרג את האישה מסתם אישה לאישה עם פיצול אישיות + בעלת יכולות ייחודיות.

רצוי שפיצול האישיות יכלול את דמויות המשנה הבאות –

מנהלת אדמיניסטרטיבית, בתיה עוזיאל, מפעילת ימי הולדת, רופאה (או לפחות מתנדבת במד"א) ופסיכולוגית.

אם במקרה יש לך גם דמות של ספרית, תופרת, גורו הודי למדיטציה – בכלל שפר עלייך מזלך.

בנושא היכולות הייחודיות (ניתן להלביש אותן על כל אחת מהדמויות) את צריכה לדעת למדוד חום ע"י נישוק המצח,

לקלף תפוז בלי שיתקווצ'ץ, לנקות דברים מגעילים בלי להקיא, לחוש 5 דקות לפני שמשהו נוראי קורה.

בחיי שלא ברור לי איך אני, בחורה לא מאוד כישרונית בענייני יצירה אמורה לקמבן עצים יצירתיים…עוגות יום הולדת אכילות ויפות למראה, תחפושות פורים מושקעות ובגדים בלי כתמים.

פעם, החיים היו מכינים אותך לזה, נערות היו לומדות לבשל ולרקום ולצייר בצבעי מים, אבל היום בעידן הפמיניסטי, את ממש בסדר בלי כל אלו, עד שאת נהיית אמא…וכל הפמיניזם /חוסר כישרון שלך על ראשו של הילד, שמה עשה רע??    סמיילי

מן הסתם, אישה שפויה הייתה עושה "outsourcing" , אבל האם היהודייה המצויה משוכנעת שילדים אוהבים שמשקיעים בהם ועושים להם דברים עם טאץ' אישי, וכך נידונתי למרוץ חסר רחמים , שכפי שמבטיחות לי חברותי רק ילך ויחמיר עם השנים…בכיתה ב' – כך אומרות השמועות – מחכה לי פרויקט בניית תיבת נוח, ובכיתה ג' המורה כבר נותנת ציונים….

5 תגובות leave one →
  1. פברואר 22, 2012 12:02 pm

    כמה נכון, אני תמיד אומרת שאמא זאת עבודה במשרה מלאה…ואז אני עוד צריכה להגיע לעבודה (האמיתית) שלי, ועוד מצפים ממני לעבוד שם…חוצפה….

  2. lislis permalink
    פברואר 19, 2012 2:46 pm

    בכל אשמה האחות של קורס ההכנה ללידה.
    היה ראוי לציין את " האותיות הקטנות" – ואני חשבתי שהסיוט זה רק לילות ללא שינה וצמיחת שינים

    ליש

  3. יעל permalink
    פברואר 18, 2012 11:33 am

    כל כך נכון… למה לא מספרים לנו את כל זה מראש??
    בכל מקרה, גרמת לי לחשוב ברצינות על איך לשלב יותר אאוטסורסינג במשימות האלה… 🙂

  4. פברואר 17, 2012 5:40 pm

    אין עלייך!!!!!!!!! כבר נאמר אבל חייבים לחזור על זה.
    מעולה!
    כל מה שיש לי לומר על כל זה מסתכם במשפט אחד- תראי את הסרט
    i don't know how she does it
    מי שלא יודע היה יכול לחשוב שאת כתבת להם את התסריט…
    🙂

  5. shosh permalink
    פברואר 17, 2012 1:19 pm

    עדילי אין עליך!!! מבין המשפטים המתובלים בהומור הנפלא שלך נשקפות שמחת חיים והנאה מרובה בלהיות אמא וזה כל הכיף וכמו שאומרים"זר לא יבין זאת".ומי ייתן וירבו ימים כאלה. אוהבת אמא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: