חלומות פז על פיל ועל ברווז

1.

אז נסענו לחופשה אמיתית של גדולים במלון,

בניגוד לחופשות האוהלים הרגילות שלנו….

אנחנו – אין מה לומר – משפחה מתוכננת, ולכן לאחר מחשבה מעמיקה וניתוח המבצע על כל תרחישיו האפשריים החלטנו שנצא בשעות הערב, ככה נימנע מהפקקים + הילדים ירדמו בדרך (שזה צ'ופר כפול, גם כי נוכל לפטפט כל הדרך ולאכול חטיפים בלי מצפון, וגם כי לא נצטרך להרדים אותם במלון).

הילדים שלנו – אין מה לומר, הם יחידה עצמאית נפרדת ומתוכננת אף היא.

מתוכננת להרוס לנו את התוכניות.

ירדן נרדמה תוך 5 דקות מהתנעה, אבל , כמו שלומדים בספרות, מי שראה ירדן במערכה הראשונה של המחזה, יכול להיות בטוח שבמערכה האחרונה היא כבר תעשה צרות.

איתמר לעומתה, היה כל כך סקרן ונרגש מזה שלראשונה בחייו הוא נוסע לבית מלון ואין לו מושג מה זה (שגיאה חמורה שלי – קבלו טיפ – אל תלהיבו את הילד לקראת משהו ואז תצפו שהוא ישן),

הוא בילה שעתיים מהנסיעה במנטרות חוזרות כגון – זו הדרך לבית מלון? איפה הבית מלון? כבר הגענו לבית מלון?

לאחר שעתיים, העייפות הכריעה אותו, והוא פרץ בבכי קורע לב.

"איתמרי, חמוד, אתה מאוד עייף נכון?"

"כההההההן"

"אז אולי תשים ראש ותנוח?"

"לאאאאאאא, אני רוצה לבכות"

"זה עושה לך הרגשה יותר טובה כשאתה בוכה?"

"כההההההן"

נו טוב, זה הגנים הפולניים, אני לוקחת אחריות על הקטע האחרון

לאחר ש"הכלנו" את עניין הבכי, הפלא ופלא הילד נרדם!!! (5 דקות מהמלון)

אילן ואני הבטנו זה בזו בחיוך מנצח של "אמנם נדפקה הדרך, אבל הנה הילדים נרדמו "

העמסנו את עוללנו הנמים על כתפינו ועלינו לחדר שלנו, הנחנו אותם ברוך על מיטת המלון הנקייה והרכה, אילן יצא להביא את המזוודה, ואני הסתובבתי רק כדי לגלות שני פרצופים ערניים לחלוטין ניבטים מבין הסדינים.

שמחים,טובי לב וסקרנים זחלו ילדי מהמיטה, ומיד שוגרו אל החדרים הסמוכים שבהם שכנו סבים וסבתות, ואם אתם ממש רוצים לדעת רק בשעה 24:00 הצלחנו סוף סוף להרדים אותם ואת עצמינו.

וזו היתה רק מערכה ראשונה. (במחזה , לא בקרב, למה אתם כל כך לוחמניים?).

2.

לאחר יום טיול מהנה ארוך וללא שנת צהריים, הנחנו שהפעם ההרדמה תהיה מהירה כברק.

כל כך בטוחים בעצמינו היינו, שכשאיתמר רצה לראות סרט, אמרנו -  למה לא? וחייכנו חיוך ידען של "בוא חמוד, שכב במיטה ותראה סרט, מתערבים שתירדם לפני הפרסומות",

החדר שלנו כלל מיטה זוגית מפנקת (לאבא ואמא), ספה שנפתחת למיטה לאיתמר, ומזרון ילדים על הרצפה לירדן,

התפרקדנו כולנו על הספה הנפתחת, מול מלך האריות 3, בסוף הסרט המצב היה – הורים מנומנמים פלוס, ילדים ערניים מינוס.

בשלב הזה פיצלנו כוחות,

אני נשכבתי לצד איתמר על הספה הנפתחת, ירדן שודרגה למיטת ההורים המפנקת לצד אילן, כיבינו אורות והשמענו נחרות.

כעבור דקה הנחרות של אילן הפכו אמיתיות.

איתמר הכריז שהוא רוצה לישון על המזרון שעל הרצפה.

ירדן שהבינה שהיא שוכבת ליד אבא ישן בשעה שעל הספה ממול יש אמא פנויה וערה, מיד זחלה וטיפסה אלי, אבל המשכתי בנחישות להעמיד פני ישנה בערך 30 שניות שלמות עד שנרדמתי.

לאחר זמן מה התעוררתי וגיליתי שכולם ישנים,מיד דילגתי בקלילות אל המיטה שלי כשבדרך כמעט דרכתי על איתמר ,שכמובן התגלגל מהמזרון אל השטיח, ערכתי עם עצמי דיון קצר:

"מה? לתת לו לישון כמו קבצן על השטיח ? אולי אני ארים אותו אל המיטה?"

"השתגעת? ותסתכני בכך שהוא יתעורר? חוץ מזה זה שטיח רך של מלון איכותי, אני מכירה מלא קבצנים שהיו הורגים בשביל לישון ככה"

כמו שוודאי הבנתם, השארתי אותו על השטיח ועברתי למיטה שלי.

בשלב כלשהוא התעוררתי שוב וגיליתי שאיתמר גם התעורר וגילה שהוא ישן כמו קבצן על השטיח, אבל באצילות נפש , בלי להעיר אף אחד הוא ניסה לטפס אל המיטה שלי ושל אילן, אך מסיבה עלומה התייאש באמצע ולכן הוא נשאר ישן כשרב גופו מונח על הרגליים שלי (זו כנראה הסיבה שהתעוררתי…), והרגליים שלו עדיין על השטיח, (אני יודעת זה נשמע לא הגיוני התנוחה הזו, אבל ככה זה היה).

שוב התלבטתי האם לנסות ולשפר את מצבו, אבל הי, במכון אדלר לימדו אותי להתערב כמה שפחות. אז המשכתי לישון.

התעוררנו ב – 8:30 בבוקר (זה מאוד מאוחר בשבילינו….ומי שלא הבין שזו שעה מאוחרת או שאין לו ילדים קטנים או שהוא סתם מעצבן),

זה היה לילה מצוין!

החופשה עצמה אם אתם מתעניינים היתה מפנקת ביותר אולי נרחיב בפוסט הבא.