דילוג לתוכן

אמפתיה

דצמבר 10, 2011

שבת אחר הצהריים,

איתמר במצב רוח מעוך במיוחד, הוא כפכף את ירדן וננזף ע"י אמא ומאז הוא שרוי בתחושת דכדוך ורחמים עצמיים.

אני מגייסת את מיקי מאוס – האמת, לא מתוך מחשבה מעמיקה אלא סתם כי הוא היה שם על הרצפה לידינו…

ואז מתקבל הדיאלוג הבא (כשאני המדובבת של מיקי מן הסתם)

מיקי – איתמר , אתה עצוב?

איתמר – כן!

מיקי – למה?

איתמר – כי הרבצתי לירדן

מיקי – אתה עצוב שהרבצת או אתה עצוב כי אבא ואמא כעסו?

איתמר – כי אבא ואמא כעסו

מיקי – זה באמת לא כל כך נעים כשכועסים עליך, גם עלי לפעמים כועסים וזה בכלל לא נעים לי

איתמר – נכון, גופי לפעמים כועס עליך

מיקי – וגם מינימאוס

איתמר – וגם דונלדאק (חיוך ראשון מזה שעה)

מיקי – כן, וגם פלוטו, וזה ממש לא נעים. אבל אתה יודע? לפעמים גם אני כועס. אתה כועס לפעמים?

איתמר – כן. אני כועס על זאבים

מיקי – ואם איזה ילד בגן חוטף לך אז אתה בטח כועס עליו , לא?

איתמר – כן

מיקי – ועל ירדן?

איתמר – כן

מיקי – מתי אתה כועס על ירדן?

איתמר – כשהיא צועקת עלי ומרביצה לי (מה שבדרך כלל קורה אחרי שאני מציק לה – אבל את זה הוא לא אמר…)

מיקי – אז אולי כדאי פשוט להגיד לה שאתה כועס ולא להרביץ

איתמר – אני לא יודע…

מיקי – אבל אני אף פעם לא כועס עליך וגם אתה לא עלי, נכון?

איתמר- נכון !!!

וכאן קרתה סצנה מסרטי קיטש, איתמר חטף ממני את מיקימאוס וחיבק אותו חיבוק מועך, ואז תוך התעלמות מוחלטת ממני יצא איתו מהחדר כשהוא ממשיך בעליצות את השיחה –

איתמר – מיקימאוס, אני רעב, אתה גם? בוא נלך למטבח.

זה היה מדהים, שעה של מצב רוח עכור במיוחד התפוגגה לה בן רגע. אני בטוחה שלפסיכולוגים יהיו תובנות יותר עמוקות משלי, ועדיין, נראה לי שבמציאות של איתמר באותו רגע – אחות מרגיזה ושני הורים כעוסים, מיקימאוס היה בדיוק מה שהוא צריך, למעשה מה שכולנו בדרך כלל צריכים,

אמפתיה נטולת ביקורת.

חומר למחשבה.

11 תגובות leave one →
  1. פברואר 16, 2012 11:44 am

    מקסים ביותר
    מעורר השראה

  2. רן permalink
    ינואר 12, 2012 10:16 am

    משובב נפש, נשמה

  3. מקופלת permalink
    דצמבר 11, 2011 8:23 am

    חייבת לנסות את זה עם הפעוט שלי, מעניין אם זה יעבוד….
    פתאום נפתח לפניי אופק שלם של חינוך, שמיקי יחנך אותו, אולי הפעוט יקשיב לו אפילו….
    ואם לא יצא טוב, זה בעיה של מיקי, לא?
    ינוסה היום… מבטיחה

  4. ורד permalink
    דצמבר 11, 2011 8:16 am

    במיוחד באיך שהצלחת להישאר מיקי ולא להיכנס לדידקטיות וחינוכיות יתר
    תענוג.

  5. ורד permalink
    דצמבר 11, 2011 8:15 am

    את מצוינת!

  6. rinat permalink
    דצמבר 10, 2011 11:33 pm

    נפלאה שאת ❤ והבן שלך מדהים !!!! אוהבת את כולכם ועוטפת באור ❤ שבוע מקסים ומחוייך מהלב !

  7. shosh permalink
    דצמבר 10, 2011 11:26 pm

    כל הכבוד בנתי!
    לפעמים רעיונות שמבליחים פתאום מפתיעים בעוצמתם ובתוצאותיהם.גמישות,יצירתיות,הליכה קדימה וזרימה מצליחות לחלץ ולהיחלץ ממצבים בעיתיים כגון זה שאת מתארת.אכן זה במיוחד היה רעיון מבריק!

    • דצמבר 11, 2011 9:07 am

      תודה לנשות טמבור, התומכות הראשיות שלי 🙂 אמא, רינת ושרון, נשיקות לכולכן.

  8. דצמבר 10, 2011 10:05 pm

    נפלא!!! בהחלט חומר למחשבה! אין כמוך!
    יצירתית ונהדרת!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: