בוקר

אני אוהבת לראות הורים בגן בבוקר,

הם נכנסים אל הגן כאבא ואמא, מלווים בזאטוט או שניים שאותם על פי רב הם מנסים לזרז…

כבר ראיתי הורים שמשחקים תופסת עם הילד כדי לגרום לו לרוץ, יש את אלו שמכריזים על תחרות בין האחים, אני אישית הייתי שרה לאיתמר שיר טיפשי על סוס דוהר כדי שידהר ( ולא ילך בקצב חילזון),
יש את אלו שרואים על הפנים שלהם שהם עברו בוקר מזעזע , יש את אלו שמנסים להזכיר לילד שהם סיכמו בבית שהוא הולך לבד ומה פתאום ידיים ( כאילו אבא, ממתי סיכום בבית עם בן 3 תופס ליותר מחמש דקות?)
יש את האבא שממתין מחוץ לגן ומבקש שאציץ אם הבת שלו עדיין בוכה ויש את האמא הגאה שרואה איך הבן שלה מנפנף לה לשלום ונכנס לגמרי לבד.
לפתע, אחרי 5 דקות הם עוברים מטה מורפוזה , כל האימהות והאבות שעד לפני רגע דילגו, דהרו, חיבקו, נזפו ונראו כמו…אבא ואמא, פתאום הם נהיים סתם אנשים,

הם חוזרים אל האוטו -  עורך דין, שוטר, אשת שיווק, מזכירה, ההליכה שונה, ההבעה שונה, הבחור עם הטישרט מוריד מהקולב שתלוי באוטו חולצה מכופתרת, האישה עם הקוקו המרושל פורעת אותו חזרה לתסרוקת אופנתית,
(משעשע לחשוב שגם הילדים שלנו ברגע שהדלת נסגרת בטח משילים מעליהם את הבן והבת של והופכים להיות אנשים קטנים ועצמאיים שלא בטוח שאנחנו לגמרי מכירים)

ואז מגיע יום שישי, הורים נינוחים בטרנינג מוליכים באיטיות ורוגע את ילדיהם אל הגן, יש זמן לעצור לפטפט במגרש החניה, אם הילד רוצה על הידיים – שיהיה, אפשר לעצור עם הילדה להסתכל על החתול שבדיוק עובר, חיבוק פרידה והופס…לדהור אל 3 שעות מתוקות של חופש.

שבת שלום 🙂