דילוג לתוכן

אנשים טובים באמצע הדרך

יולי 13, 2011

במאגר הזכרונות שלי יש סיפורים קבועים על אנשים זרים שעזרו לי סתם ככה.

אני אוהבת להיזכר בהם מדי פעם,

בתוך בליל החדשות הרעות הבלתי פוסק, הם התזכורות שלי לזה שסך הכל יש הרבה אנשים טובים באמצע הדרך.

הקצין בקריה שראה אותי יורדת מהאוטובוס בגשם זלעפות וליווה אותי עם המטריה שלו עד למשרד,

המושבניק שעצר באמצע צומת קסטינה , בחושך ודחף לי את האוטו שנתקע לשוליים והתעקש לחכות איתי עד שאילן יגיע,

הבחורה שנכנסה לי באוטו מאחורה, וכשעצרנו בצד להחליף פרטים והיא ראתה את דמעות הבהלה בעיניים שלי, חיבקה אותי חיבוק גדול ומפתיע.

המוסכניק הבדואי שתיקן לנו ביום שישי בערב את הרכב , בדימונה, ולא לקח כסף.

מוכר התבלינים בשוק הכרמל שבדוכן שלו פתאום גיליתי שגנבו לי את הארנק, והוא נתן לי לקחת את כל שקית הקניות בלי לשלם וגם רצה לתת לי כסף לאוטובוס הביתה.

***

אני נוסעת בדרך הביתה מהעבודה, שומעת ברדיו שהגיע שלב הטיעונים לעונש של התוקפים של אריק קרפ,

הם לא מואשמים ברצח, רק בהריגה,

אתם מבינים, הם לא תכננו שהוא ימות.

רק שיסבול ושהם קצת ייהנו על הדרך.

***

בצומת בית דגן עומד בחור שמנסה לעצור טרמפ.

יש בו משהו מוזר, הליכה קצת משונה ומן קרחות מוזרות בשיער,

אולי הוא חולה במשהו, אולי הוא רק מוזנח,

כך או כך הוא עובר מכונית מכונית ואף אחד לא עוצר לו.

גם אני לא. אני נמנעת מלקחת טרמפיסטים גברים – בעולם שלנו זה נראה לי הדבר ההגיוני לעשות.

אני מסתכלת עליו ומתמלאת עצבות והרבה כעס על כל החארות שבגללם הרבה אנשים טובים נמנעים מלעזור להרבה אנשים טובים אחרים.

***

אני חשה צורך להתנצל על הפוסט הכבד …

אתם יכולים לחזור ולקרוא רק את החלק הראשון,

ואתם יכולים גם לכתוב על אנשים טובים שאתם פגשתם בדרך,

אלו הסיפורים שחבל שלא זוכים למספיק כותרות.

 

13 תגובות leave one →
  1. יולי 16, 2011 8:34 pm

    מסתבר שיש עוד אנשים שעוסקים בעניין- http://www.kindovermatter.com/p/regiving.html
    ויצרו פרוייקט שכולו מתנות של טוב לב וחיוכים.
    ואחרי הכל- sharing is carrying
    אז אני משתפת 🙂

  2. יולי 14, 2011 7:49 am

    ועוד משהו ששכחתי- איך אסתר הציעה לי ברוב טובה קוביות של מרק אסם כשהייתי חולה בטרק בנפאל…

  3. יולי 14, 2011 7:23 am

    אחותי היקרה! כבר תראי איך ביוזמתך- שלל סיפורי אנשים טובים יצאו לאור…:)
    אני יכולה להוסיף לרשימה את הערביה המדהימה שנתנה לי תמרים וכוס תה מהביל כששכבתי מיד אחרי הלידה של עלמה וחיכיתי על המיטה במסדרון לסניטר שיקח אותי למחלקה, ואמרה לי- קחי זה טוב בשבילך!
    וגם את זה שעכשיו שאני אחותך הצולעת…הגעתי למכבי לפיזיוטרפיה בפעם הראשונה אחרי הניתוח, היתה חניה בדיוק ליד הכניסה וכמו בפרק של סיינפלד- ניסיתי להשתחל אליה ואז בא מישהו ועשה רברס ונכנס לחניה. היות שלא היו שום חניות פנויות נראות לעין, צפרתי לו ובקשתי ממנו שיפנה לי את החניה בגלל שאני אחרי ניתוח, צולעת וכו'. הוא אמנם הציע לי לחנות בחנית נכים קודם אבל כשהסברתי לו שאני לא נכה וגם אין לי תו…ושזה מאוד יקל עלי כי אני עם הקביים- הוא אמר בסדר ויצא מהחניה!
    ולסיום אזכיר מקרה שבו את היית ה"איש הטוב"- כשאת ואני הלכנו לפני כמה שנים בת"א ובחור ללא חולצה פנה אלינו וביקש כרטיס אשראי או משהו כזה…ואני ישר רציתי להתעלם ממנו (מהסיבות שהזכרת כבר כי בעולם שלנו זה נראה לי הדבר ההגיוני לעשות…) ואת קלטת שהוא רק רצה את הכרטיס כי נתקעה הדלת כניסה של הבניין ונתנו לו והוא הודה לנו ונכנס פנימה!
    בקיצור- b kind 2 one oanother אם כל אחד ישתדל לעשות מעשה טוב אחד כזה ביום מצבנו יהיה נפלא!

  4. ורד permalink
    יולי 13, 2011 9:35 pm

    פעם פעם, כשיצאנו ליום צילומים לעבודת הגמר שלי, היינו אני והצלם בחיפושית שלי ובירידות מירושלים לבית שמש, לפתע פתאום, הלכו הברקסים. ככה, פתאום.
    הרמתי הנדברקס וחניתי בצד. יום שישי בצהריים, הנה הלך יום צילומים.
    לפתע פתאום כמו מלאך משמיים, במכונית חדישה וטראנס פול ווליום, עוצר לו בחור צעיר, דוס למהדרין, יוצא ורוצה לעזור. מספר שהיו לו כמה חיפושיות, שהוא מכיר אותן פיקס.
    שבדיוק עכשיו הוא מגיע מאילת (פעם הייתי מציל, עכשיו אני מחפש מי יציל אותי..") והוא בדרכו לירושלים.
    נשכב על הכביש ומתחיל להזיז דברים, מזיע, אומר לי שהוא צריך להביא איזה חלק ונוסע לתחנת הדלק הקרובה, מרחק של כ 10 דק נסיעה לכל כיוון.
    חוזר, ממשיך לעבוד, כמעט שעה באמצע היום בשיא הקיץ, סידר לי את הברקסים והסכים לקבל בקבוק מים…
    חמוד. מלאך.

  5. רן permalink
    יולי 13, 2011 9:08 pm

    היי מותק, תודה.
    יש לי בטח מאות סיפורים
    אבל אני חטוב, אטרקטיבי
    ועייף מדי כרגע כדי להיזכר
    בפרטים..
    אני משתדל לא לשכוח את התחושה
    שמלווה אותי – שכולנו רקמה
    אנושית אחת גדולה

  6. נטע permalink
    יולי 13, 2011 8:14 pm

    אני יכולה להוסיף כמה רבבות של מוצאי ארנקים (כמאבדת סידרתית) ומשפחה הודית שאימצה אותנו על הרכבת ועד היום אנחנו בקשר פייסבוקי איתה, מוכרי ירקות ששכחתי אצלהם את השקית ושמרו לי אותה, ואני הרבה דברים אבל אני לא נערה צעירה ואטרקטיבית 🙂

  7. שוש טמבור permalink
    יולי 13, 2011 7:55 pm

    דושקה,המקרים שאת מציינת אכן מחממים את הלב.בעצם בכל אחד טמון טוב במידה כזאת או אחרת הבעיה היא היכולת לחשוף משאב זה ולהשתמש בו ללא תנאי וצפיה לתמורה.קיומה של עובדה זו נעוצה ,לדעתי, בחינוך ובדעה הרווחת שאנשים כאלה הם "פריירים" והרי אין רבים שהיו רוצים להתהדר ב"תואר"שכזה.במוחי הקודח עלה רעיון שאולי יישמע נאיבי או לא ישים אך בכל זאת אציעו:אני יודעת שזה נשמע לא חינוכי אבל לעיתים המטרה מקדשת את האמצעים:כדי לעורר בקרב רבים את המוטיבציה לחולל טוב שיגרום להם שלא במתכוון לתחושות של התעלות ,סיפוק עצום ושמחה אולי ניתן לעניין איזה ארגון פילנטרופי או איזה מליונר שהוא ידוע כאידיאליסט ונדבן כדי שיעמדו מאחורי מבצע ארצי של "המעשה הטוב של השבוע"כעין תחרות שתגרום לאנשים לספר על כך בפייסבוק והציבוור יחלים ויצביע איזה מעשה יזכה את בעליו בפרס כספי אטרקטיבי. אם שביתת הקוטג' הצליחה אולי יש סיכוי גם להצעתי.רק צריך להרים את הכפפה ולהזיז עניינים. אמא

    • יולי 13, 2011 8:17 pm

      אמא, את נהיית חיית אינטרנט עם רעיונות כאלה…מעניין, צריך לחשוב על זה 🙂

  8. יולי 13, 2011 5:33 pm

    לחיי האנשים נדיבי הלב ושופעי הטוב! והם רבים מאוד! חושבתני שהיגיע הזמן לשנות את סדרי העדיפויות בכל הנודע לכותרות במדיה על גווניה הרבים…… להאדיר את הטוב שקורה מסביב. מזמן חדלתי מלהקשיב לחדשות ולקרוא עיתונים. איני מוכנה להשאב לאשלייה שהכל בעולמנו, או הרוב רע ואכזר. מתחולל שינוי כה עמוק ונרחב מסביבנו, ממש כאן, מתחת לאף….. למי שטרם….. זמן להתעורר! ולעשות טוב, סתם כך בשמחה וללא ציפייה לתמורה! זה עושה לי את היום!

  9. היועץ permalink
    יולי 13, 2011 5:33 pm

    מוזר שהחוויות האלה מתדפקות בתכיפות גבוהה יותר על דלתה של בחורה צעירה וטובת מראה ופחות על מפתנם של מי שאינם עומדים בסטנדרט הזה. ממש מוזר. אני מניח שאין למושבניק/קצין/מוסכניק/מוכר בשוק שום אג'נדה נסתרת, לכל הפחות של חיזוק האגו לעשרים שניות. אכן עולם מופלא.

    • יולי 13, 2011 6:03 pm

      טוב אז ככה – לגבי הקצין – הייתי בטוחה שהוא מנסה להתחיל איתי, אבל הוא פשוט ליווה אותי אמר שלום והלך. המוסכניק – בכלל לא ראה אותי, הוא דיבר עם אילן, במקרה של המושבניק הייתי בהריון מתקדם, והבחורה שחיבקה אותי לא היתה לסבית!!! אז נא להרגיע את הגישה. אני מסכימה שבחורה במצוקה יותר אטרקטיבית מגברבר במצוקה, ועדיין – יש אנשים טובים באמצע הדרך!! עכשיו מילאת אותי מוטיבציה למצוא סיפורי גברים שעזרו להם 🙂

Trackbacks

  1. we love gratitude | gonna be 40

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: