חוף הים

חוף הים , קיבוץ געש,

מתחת לאותה ציליה יושבים 4 זוגות זרים, 4 מצבי צבירה זוגיים.

ראשונים היו שם זוג צעיר.

הם בעצם לא ממש זוג. נראים אחרי צבא.

הבחור – הוא מסוג הבחורים שמזמינים להתאהב בהם (בעיקר אם את בת 22), שזוף, זיפים, שרירי, מנגן בגיטרה ובמפוחית, קעקוע עדין על השכמה, אני מתבוננת בהם, ונזכרת בהתפכחויות של בנות 22 שמגלות שהבחורים השווים האלה עם נפש האומן והגיטרה, הרבה פעמים מתגלים כנורא טוטאליים וקצת איך לומר מרוכזים בעצמם.

הוא נורא עסוק בגיטרה ובמפוחית, ונורא לא עסוק בלשים לב לזה שהמתולתלת שלצידו כבר די משועממת והיתה שמחה אולי לאיזו שיחה או הליכה משותפת למים… היא מסתובבת לצד אחד ולצד שני, קמה ללטף כלב עזוב בחוף, צועדת לה נוגות אל קו המים וחוזרת, ולבסוף מבינה שאין מנוס, ומשתלבת בעולמו כשהיא מצטרפת אליו בשירה.

מאוחר יותר הוא יקניט אותה על משהו , והיא בתגובה תתפאר שהיא דווקא נורא חזקה, ותדרוש ממנו למשש את השרירים שיש לה בבטן וביד – הם שרועים להם על החול, כל כך יפים בגיל הזה, ויש פלרטוט עדין ומתמשך ביניהם ואני לא יודעת אם הם בגישושי התחלה, או שהם רק ידידים, או שהיא מעוניינת והוא עסוק בגיטרה…או ש …או ש…

ואני קצת מתגעגעת לתקופה הזו אבל בעיקר שמחה שאני כבר אחרי ההתפכחויות והאכזבות והתמימות ועודף המודעות לכל תנועה ומילה.

**

אחרונים הצטרפו הזוג הנשוי. יש טבעת. עוד אין ילדים. יש אהבה ותשוקה , אבל אין פוזה.

בגדי הים שלהם לא כל כך אופנתיים (כבר לא צריך להרשים אחד את השני כמו פעם), הם מגיעים מצוידים בקופסאות חומוס אחלה שבהן נחים פלחי אבטיח וענבים, הם הולכים יחד אל המים, ושוכבים יחד על המגבות שפרשו, הוא מאכיל אותה ענבים, היא מורחת לו קרם על הגב, שליו , נעים, צפוי.

**

בפינה השלישית של הציליה זוג עם ילד, האישה בהריון מתקדם. הם נראים חמודים , קצת עייפים , ואני ואילן צוחקים ואומרים – הם עוד לא יודעים מה מחכה להם, עכשיו לפחות אחד יכול לנוח…

ואכן, האבא משתולל עם הקטנצ'יק על קו המים, בעוד האמא יושבת לה מתחת לציליה, מאוחר יותר האבא ינוח והיא תשחק בחול עם הילד.

יש לה קעקוע בצורת צמיד על פרק כף היד, וגם האבא מקועקע.

נראה שפעם – לא כל כך מזמן – הם היו מהצעירים השווים האלו, הוא היה עם בטן שרירית ואחריה היו מסובבים ראשים בחוף,ושניהם לא חשבו לרגע שהם ימצאו את עצמם חופרים בריכוז בחול עם כף פלסטיק ירוקה ומתווכחים בלהט עם איזה זאטוט שיחבוש כובע.

**

ובפינה הרביעית אנחנו.

אנחנו בחופשה. לבד. הילדים אצל הסבתות.

מעניין מה רואה מי שצופה מהצד.

אנחנו יושבים על החול (כשסוף סוף לא צריך לסחוב חצי בית בגלל הילדים – אתה נהיה ממש חוראני, או סתם לא מרוכז, ולא הבאנו שום דבר לשבת עליו)

שנינו קוראים עיתון ובינינו שקית גרעינים שמתחסלת אט אט , אנחנו לא מפלרטטים, ולא מאכילים אחד את השני, אין לנו אבטיח ואת הקרם שיזוף כבר מרחנו בחדר, מי שצופה מהצד בטח חושב שאנחנו די משעממים.

ואנחנו?

אנחנו כל כך מאושרים!

ישנו לילה שלם ורצוף ועוד לילה כזה לפנינו, אף אחד לא צריך מאיתנו כלום, אנחנו בתוך בועה של שקט ופנאי.

**

ואז כאילו ה"סרט הזר" שהיינו חלק ממנו , הפך פתאום למערכון של ארץ נהדרת, הגיחה לה משפחת ארסים שכללה אבא נטול כל מודעות עצמית עם שני בניו, הם התיישבו באמצע הציליה, הפעילו טרנזיסטור עם מוסיקת זוועות והחלו לשוחח זה עם זה – כשכל משפט מסתיים בקללה עסיסית,

נגן הגיטרה והמתולתלת הפנו אליהם מבט מלא תמיהה, הזוג הנשוי עיקם את האף ועבר לציליה אחרת, האמא ההריונית הסתכלה עליהם בשעשוע, ואנחנו…לקחנו את הבועה שלנו וחזרנו לחדר לשנת צהריים 🙂