דילוג לתוכן

אימהות נונשלנטיות וילדים בעצלתיים

מאי 19, 2011

מחזה באינסוף מערכות מאת – אמא ברשת

משתתפים:

ילד בעצלתיים – איתמר

אמא מורטת שערות – אני

הפיה הטובה – מנחי מכון אדלר

התינוקת שמחרבנת רגע לפני שיוצאים מהבית – ירדן

ובתפקיד אורח – לונה (הכלבה המקיאה)

_____________________________

איתמר ילד חולמני , זה מקסים רב שעות היממה, אבל ב – 6:30 בבוקר זה מ ח ר פ ן אותי!!

אני מגרדת אותו בעמל רב מהמיטה, מנסה בערמומיות לשכנע אותו שזו יקיצה טבעית (מפעילה מוסיקה בקולי קולות ב – 6:00 בבוקר – יסלחו לי השכנים, מדליקה אורות , משתעלת לו ליד האוזן וכד') כשזה לא הולך אני עוברת לליטופים, דגדוגים, תחינות, דחיפות קלות , תלישת שמיכה ועוד.

בסוף הוא קם, לוקח את הכרית שלו ומדדה לסלון – רק בשביל להמשיך להתפרקד שם על הספה.

כל הליך הבוקר הוא עסוק במלא דברים שמעניינים אותו ושלא כלולים בקטגוריית ההתארגנות, הוא גם למד להתנסח באופן מתעתע ומשכנע:

"אמא" הוא אומר לי ברצינות תהומית,  "רק רגע, אני רוצה לקחת את מיקי מאוס איתי לצחצח שיניים, אני תיכף חוזר", או "אבל אמא קודם להביא את המוצץ מהמיטה ורק אז לנעול סנדלים",  ואני מנסה באופן וירטואוזי עם מלא מניפולציות שנועדו לשמור על שלום בית בשילוב עם עמידה בלוח זמנים דחוק לגרום לו להיות מוכן בזמן.

זה אומר שמחלק מההתנגדויות אני מתעלמת, בחלק אני מסיחה את דעתו, בחלק אני מציבה גבולות ובחלק אני נובחת ונוהמת.

ברקע – ירדן מתנהגת כמלאך קטן, עד שממש כשכולנו מוכנים באיחור של רק 2 דקות היא נזכרת לחרבן,

ובתפקיד אורח – כמו שהבטחתי – לונה – שמתעקשת לאכול עשבים ואז להקיא אותם על השטיח (למה לא על הריצפה, לעזאזל?),

וכך בקרים לא מעטים, אני יוצאת מותשת, וכמעט מקנאה באילן – שאמנם מתעורר ב – 4:00 בבוקר, אבל הי, הוא פשוט קם, מתארגן והולך.

*****

הבעיה היא שכאדם חובב שינה וחולמני בעצמי, אני מאוד מזדהה עם איתמר ועולות בי מחשבות בסגנון – מה הוא אשם שאין לך זמן בבוקר, זה הקצב שלו, זו ההתנהלות שלו – תזרמי עם הילד.

מייד עולות בי מחשבות תשובה שאומרות – כן , בטח, בודהה אמר שהחיים הם סבל, ועל הקבר שלך יכתבו – כאן קבורה אמא זורמת. הלללללוווו, תמצאי פיתרון אחר.

*****

וכך ישבתי לי אתמול במפגש הורים השבועי של מכון אדלר ותיניתי צרותי, וראיתי את התמיהה הקלה בעיני המנחים – בחיי שאני מזהה את המבטים האלו, יש לי אותם כל פעם שאנשים אחרים מספרים סיפורי צרות והפיתרון במקרה שלהם נורא ברור לי…

הם הזכירו לי שיש פה סיטואציה, שכולנו צריכים להתאים את עצמינו אליה, ואני אמורה להנחות את העניין בנונשלנטיות, בלי כעס, בלי תרעומת, זה לא אני נגד איתמר, זה איתמר ואני ביחד נגד המחוגים והיקום, וזה אומר שאין דיונים וניסיונות ומניפולציות, אלא פשוט עכשיו עושים את זה וזה , אם אתה לא משתף פעולה אני אעשה את בשבילך (כלומר אלביש אותך בניגוד לרצונך) או לחילופין תגיע לגן בפיג'מה ובגדים בשקית – וזה לא כי אני מענישה אותך אלא כי זו המציאות – יש כמה אופציות ואתה מנווט בתוכן. (בחיי שאני כבר יודעת את כל זה).

עכשיו שימו לב – מילת מפתח – נונשלנטיות,

כי ילדינו הם כל כך חכמים, נבונים, דקי אבחנה, קוראים אותנו כספר פתוח, וזה מדליק להם שדונים חבויים כשהם קולטים שמשהו "עושה לנו את זה", זה אומר שהם יעשו שרירים, ודווקא , ויכנסו למאבקים והחוכמה היא לא להיות חלק ממאבק – כי אז פשוט לא יהיה מאבק (מעניין אם אפשר ליישם את זה על הפלסטינאים, אולי צריך להריץ את מכון אדלר לכנסת).

וכך הגענו למערכה האחרונה (בינתיים) במחזה.

נחושה ונמרצת התעוררתי בבוקר, באורח פלא איתמר התעורר יקיצה טבעית אמיתית.

אמרתי לו (בנונשלנטיות) בוא נתלבש.

הוא אמר לי (בנונשלנטיות) "לא".

אמרתי לו (בנונשלנטיות) – אם לא תתארגן לבד, אני אצטרך לארגן אותך – הלבשתי אותו (כמעט ללא מחאה מצידו בניגוד לתמיד), לקחתי אותו בנונשלנטיות לאמבטיה (והוא כבר צחצח שיניים לבד), הושבתי אותו בנונשלנטיות אסרטיבית לנעול סנדלים,

ב – 6:10 (!!!) הילד היה מוכן לגן ואני הסתכלתי בהלם קל על השעון…אבל שמרתי על ארשת נונשלנטית 🙂

היקום היה בעדי – אז ירדן חירבנה רבע שעה לפני שעת היציאה מהבית,

ורק לונה – שלא רצתה שההצלחה תעלה לי לראש, הקיאה לי על השטיח 😦

מעניין מה יהיה מחר….

קדימה, לכו תתאמנו על פרצוף נונשלנטי מול הראי.

5 תגובות leave one →
  1. אורלי permalink
    מאי 23, 2011 11:38 am

    אין עלייך עדי. מתה עלייך.

  2. נטע permalink
    מאי 22, 2011 9:39 am

    ענק
    מוכר
    ואני עוד לא עובדת 🙂
    נטע

  3. רינת permalink
    מאי 20, 2011 8:22 am

    אחותי את כל כך חמודה! מצחיקה עד דמעות, ואני מתכוונת לצחוק חביב של מי שמכירה היטב את העניין הנדון…. הנושא שהעלית מהותי בכל פאן בחיים, תרגול עקבי של להיות במצב פנימי של אי מאבק, מהדהד במרחב הפרטי ובעל השפעה על הסביבה הרבה מעל ומעבר למה שתוכלי לשער! כל פעולה או תוצאה המגיעה מנקודה פנימית זו היא מבורכת! כן… כולל לאחר! אוהבת אותך!

  4. מאי 20, 2011 6:43 am

    אחותי את גדולה! ומצחיקה שזה בהחלט ראוי לציון כי הסיטואציות האלה בזמן אמת לא מצחיקות כלל (מניסיון).
    אני יכולה רק להגיד שגם אצלנו יש צורך של הילדים בזמן בבוקר ובאופן יזום החלטנו כולם להשכים חצי שעה יותר מוקדם, ככה יש לילדים קצת יותר זמן להימרח במיטה עד לקימה, אבל הרגלנו אותם שמתלבשים לפני שבכלל עוברים לסלון/ מטבח ואז יש אפילו זמן לאכול בנחת…כחובבת שינה כמוך (לא לחינם אנחנו אחיות…) היה לי קשה להתרגל לרעיון, אבל היום {לרוב- כי אין 100%) זה עובד. ובמקביל שינון המנטרה- בבוקר אנחנו קצרים בזמן, והגדרת ציפיות בערב שלפני- בבוקר אני צריכה שתעזור לי, כמו שאמרת- ליצור תחושה של אנחנו יחד נגד המחוגים! better together

  5. מאי 19, 2011 11:07 pm

    בתי יקירתי, הצלחת להצחיק אותי עד דמעות במיוחד עם הרעיון לשלוח את הילד לגן בפיז'מה. עם הבגדים שלו בתוך השקית.ובכן,בתקופתך דברים כאלה לא היו ולא ייתכנו.אבל דברים,שיטות וטכניקות משתנים ומתגמשים וטוב שכך.לא יעבור הרבה זמן ואת תמצאי את עצמך משקיפה עליהם ומתקשה להאמין שהיית שם לילה טוב וחלומות פז. אוהבת המון אמא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: