סולידריות הורית

הורים זו קבוצה בעלת סולידריות בסיסית.

בתוך זה , כמובן יש הרבה תתי קבוצות של הורים לפעוטות/מתבגרים/תאומים וכן הלאה והיום גיליתי תת קבוצה נוספת – הורים שנשארו עם הילד החולה בבית.

אני מטיילת לי עם ירדן ברחובות גדרה,( דלקת גרון מטורפת ), ואני אפילו לא יודעת בדיוק איך – אבל נורא קל לזהות מי מההורים שמטיילים מולי הם כאלו שזה היום יום שלהם ומי אלו שפשוט נשארו בבית כי הילד חולה.

הם פשוט נראים פחות שייכים לסיטואציה, ואנחנו כמעט מחייכים זה לזה באהדה.

כיוון שהאקמולי עדיין פועל וירדן די בסבבה שלה, אני מנצלת את ההזדמנות לגיחת קניות בסופר, כמובן שעל פי מיטב החוקים של מרפי ושל ירדן, דווקא בקופה, היא מחליטה לפרוץ בזעקות שבר ולבצע פעלולי קפיצה מהעגלה, וככה אני מנסה להנדס את המצרכים לתוך העגלה שלה בעודי מחזיקה אותה  ביד אחת.

(כשאני מחזיקה אותה ככה , אני מבליטה את האגן לצד אחד , על מנת להעמיק את השקע של המותן, ויש לי חשש מתמיד,שיום אחד זה יהיה בלתי הפיך ואני אראה לעד כמו רקדנית בטן מעוותת)

מאחורי עומד אבא – גם הוא מצוייד בזאטוט חולה בעגלה, והוא מייד מתחיל לעזור לי להעמיס את המצרכים, הולך להביא לי מהמדף משהו ששכחתי ואפילו מחזיק לי את ספח הויזה – שיהיה לי קל לחתום.

אנחנו אפילו לא מתעצבנים כשהקופאית מערבבת בין המוצרים שלנו וצריך לחכות לביטול , אחרי הכל, יש לנו את כל הזמן שבעולם…אנחנו בסה"כ מעבירים זמן מחלה…

נחמד 🙂