דילוג לתוכן

פרוזאק זה רק עניין של זמן

ינואר 26, 2011

יש פרסומת אחת ברדיו שמעלה לי את הסעיף.

זו פרסומת שמודיעה לך שאם את רגועה כשהילדים שלך בבית , אז כדאי שתפסיקי להיות רגועה, כי רעידת אדמה בישראל היא רק עניין של זמן, כדאי שתרוצי לבדוק אם הבית שלך ממוגן רעידות אדמה , תשנני את כללי ההתנהגות בזמן רעידת אדמה ותתפללי חזק.

בפעם הראשונה ששמעתי אותה – תוך כדי נהיגה כמובן, כי למי יש זמן לשמוע רדיו בבית? –  ביליתי את שאר הנסיעה בחזיונות אימה על איך יש רעידת אדמה, אני עם ירדן בחדר ילדים ואיתמר בחדר אחר, אני לא יודעת אם לנסות לרוץ אליו (שלפחות ניקבר כולנו יחד) או לרוץ ולזרוק את ירדן מהחלון (כי עדיף להיות מחוץ למבנה, ותירגעו, אנחנו גרים בקרקע, לא תכננתי לזרוק אותה מקומה רביעית),

בשלב זה לחש לי קול הגיוני וזדוני – מה נראה לך? רעידת אדמה זה עניין של שניות, את בקושי תספיקי לעשות צעד,

ואז עברתי לתרחיש ב' שבו כולנו לכודים באיזה כיס אויר קטן, ואני מנסה לשיר להם שירים ולספר להם סיפורים , תוך הבטחות שתיכף אבא בא להוציא אותנו מכאן.

**

לא. אני לא מטורפת. אני פשוט אמא.

אמנם בדרך כלל אני הראשונה להכריז על בעיותי הנפשיות, אבל בעניין חרדות ותרחישי אסונות, אני בטוחה לחלוטין שאני בחברה טובה ומכובדת, ושכמעט כולם – או לפחות כולן – חוטאים בכך.

**

כשהיה הצונאמי האחרון  , שמעתי ברדיו – כן, ניחשתם, תוך כדי נהיגה – איך ילדים נתלשו מזרועות אימותיהם ע"י זרם המים האדיר. זה הספיק לי בשביל ליבב בהמשך הנסיעה, עם דמעות אמיתיות, תוך שאני מנסה להבין מה לעזאזל אמורה לעשות אמא שרואה קיר מים בגובה 5 מטרים מתקרב אליה.

מה הייתי עושה? עדיף לקשור אותם אלי? אולי אני רק אטביע אותם ועדיף להשאיר אותם לבד?

הבעיה של אנשים עם דמיון מפותח היא שהם יוצרים תסריטי אימה בשניות, וכך דמיינתי את עצמי שמה את ירדן עלי במנשא, תוך שאני מכריחה את איתמר לחזור אחרי ולהגיד "שמע ישראל, ה' אלוהינו , ה' אחד",

טוב. אולי אני כן קצת מטורפת.

חבר אמר לי לא מזמן שמאז שיש לו שני ילדים, הוא מבין את הפתגם "מרבה נכסים, מרבה דאגה",

אני , מאז שיש לי שני ילדים, בעיקר מבינה את אמא שלי.

פעם לא הבנתי איך זה שתמיד יש משהו שמדאיג אותה,

פעם גם לא חשבתי שפרסומת ברדיו תגרום לי לבכות.

ואני שואלת – מה כואב לך פרסומאי יקר להשאיר לי את האשליה שבבית הילדים שלי בטוחים?

האם אתה רוצה על מצפונך את האולקוס שלי?

האם נראה לך בטוח להלחיץ ככה אישה נוהגת?

באמת לא בסדר.

טפו טפו טפו, חמסה חמסה , לא עלינו.

רק שיהיו בריאים.

 

2 תגובות leave one →
  1. עופר permalink
    ינואר 27, 2011 8:56 am

    כנראה הפרסומאי עשה את עבודתו נאמנה.. מציע להחליף את החרדה בבדיקת עמידות הבניין לרעידות אדמה.
    וכן, את לא לבד. גם אני מוצא את עצמי מדמיין איך אוסף את שתי בנותיי (הגדולה והקטנה :)) לתוך הממ"ד, סוגר אחרי את הדלת, וכל מה שנשאר מהבניין זה טור של 5 קומות של ביטון מזויין שקוראים לו ממ"ד. ואז אני מתבאס על זה ששוב שכחתי להכניס איזה שישיה של מיי עדן וקופסאת שימורים לממ"ד…

  2. היועץ permalink
    ינואר 26, 2011 10:49 pm

    מלכה. אין ספק. תעשי נשימות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: