למה הם בוכים?
זהו!
פיצחתי את זה.
אני יודעת למה לירדן היה אתמול יום גרוע והיום מצוין.
פשוט אתמול, לאיתמר היה חופש מהגן, והיתה המון המולה בבית,
זה הפריע לה להירדם,
היא היתה בגירוי יתר וזה חירפן אותה,
וגם עשה לה גזים וכאב בטן.
גאה ומאושרת אני מודיעה לאילן על ההארה שחוויתי
ושתסייע לנו להימנע מימים איומים,
ואז הוא אומר לי…"מעניין, אבל לפני יומיים היית בטוחה שפשוט צריך להחזיק אותה יותר על הידיים…
והאמת, עכשיו שמדברים על זה, אני זוכר במעורפל שלפני שבוע היית בטוחה שבימים שמטיילים איתה הרבה בחוץ היא מרגישה מעולה.
אז בעצם, עד שתהיה לך סטטיסטיקה מספיק אמינה על מה משפיע ואיך על הילדה, היא כבר תגדל ותלמד לדבר ולהגיד לנו בעצמה."
כמה מרגיז שהוא צודק.
זה מרגיז גם כי לא מצאתי פתרון לימים הלא טובים, גם כי הוא צודק וגם כי אני כנראה טועה.
אני מתנחמת במשפט שאלוהים יודע איפה שמעתי –
בהתחלה אנחנו מתרצים הכל בגזים, אחר כך בשיניים,
אחר כך בחרדת נטישה.
תכלס, אין לנו מושג למה הם בוכים!
);/script)
אמא ברשת 