חנוכה – על הניסים ועל הזכרונות

נפתח בתלונה –

איך הגיעו בדיוק לקטע הזה של אוכל מטוגן שנועד להיות תזכורת לנס פח השמן?

הלללללוווו. השמן נועד להדליק אור, איך זה קשור לאוכל?

8 ימים של טיגון עמוק? ומה עם הכולסטרול? והקלוריות?

למה שלא לזכר פח השמן נשמן את כל הדלתות החורקות בבית? או נקבל כל יום מסאז' שמנים ארומטיים?

צריך לזכור שציבור גדול (גדול-תרתי משמע) עסוק כבר מחג סוכות בשטיפות מוח עצמיות בסגנון "סופגניה זה רע, סופגניה זה לא טעים, אני בכלל לא אוהבת לביבות…"

ודווקא עכשיו כשנשאר לי הקילו האחרון להוריד מהלידה של ירדן?? בחייכם!

***************************************************

זכרונות ילדות 1

אני חושבת שהייתי בת 6, עמדתי מול החנוכיה הדולקת שנותרה על שולחן הסלון,

מוקסמת מהאש המרצדת, התקרבתי אל הנרות, וכשממש התקרבתי שמעתי מן רחשושים – כבעלת משיכה למיסטיקה כבר מגיל צעיר, הייתי פשוט משוכנעת שהנרות מדברים אלי. התרחקתי והתקרבתי מספר פעמים, ובכל פעם שמעתי את הרחש, וניסיתי לפענח ולהבין מה הנרות מנסים לומר. כשחיפשתי את הורי כדי לשתף אותם בחוויה המרגשת, הסתכל עלי אבא שלי ואמר, "אויש אלוהים, שרפת לעצמך חצי פוני".

זו הפדיחה הראשונה שלי שאני זוכרת, וחברי יכולים להעיד שהיא היתה רק סיפתח למסורת פאדיחות שאני מקפידה לתחזק עד היום 🙂

***

זכרונות ילדות 2

כילד (וגם כמבוגר?) אתה תמיד רוצה את מה שיש למישהו אחר.

אמא שלי אלרגית לשמרים, ולכן כל השנים היא נוהגת להכין לנו בחנוכה סופגניות מעולות ללא שמרים.

כילדה, קצת פחות ידעתי להעריך אותן, והכי אהבתי את הרגע שבו קרן – שגרה 2 קומות מעלי, היתה דופקת בדלת עם צלחת סופגניות שמרים שמנות ומהבילות שאמא שלה הכינה. כמובן שהיא היתה חוזרת הביתה עם אותה צלחת עמוסה בסופגניות מהבילות ללא שמרים.

לטובת כמה חברי ילדות ששמחו תמיד להיות מוזמנים ל"סופגניות המיוחדות" של אמא שלי  ולטובת מי שלא בא לו על שמרים – הנה המתכון:

1 חבילה קטנה של קמח תופח

2 ביצים

2 אשל

1/4 כוס סוכר

1 שקית סוכר וניל/2 כפיות תמצית וניל

קורט מלח

לערבב, לטגן, להכניס פנימה ריבה, להשמין בנחת 🙂

***

זכרונות ת"א 1

אורלי ואני החלטנו שאין כמו חנוכה בשביל לנסות ולמנגל את כל חברינו הרווקים, ואולי לעשות קצת ניסים על הדרך.

הזמנו בערך את כל מי שאנחנו מכירות, ומאותו רגע הסתובבנו אחוזות חרדה שאף אחד לא יגיע , או שכולם יגיעו ולא יהיה מקום.

מה שקרה זו אופציה ב', ובשלב די מוקדם כשקלטנו את המוני האנשים שזורמים אל דירתנו וזולגים מהסלון אל המטבח, המסדרון, המרפסות – כולל מרפסת השירות – חדרי השינה שלנו וחדר המדרגות – הבנו שאין כמו יין טוב להרגיע את עצבינו. וכך הסתובבנו לנו שמחות וטובות לב כשדירתנו צוהלת ומלאת אנשים, לביבות , סופגניות ואלכוהול.

עד היום אני לא בטוחה אם זו באמת היתה מסיבה מעולה או שפשוט הייתי שיכורה.

***

זכרונות ת"א 2

בימים שבהם הייתי רווקה תל אביבית, גם מיכל ממרגוזה (המאפיה השווה ביותר ביפו תל אביב) עוד הייתה רווקה תל אביבית.

וכך זכיתי להיות מוזמנת מדי חנוכה לערב מושחת של מתוקים מעולים יציר כפיה.

אח! הימים ההם, כשלא ספרתי קלוריות 🙂

***

זכרונות חנוכה עם ילדים

לפני שנתיים נפגשנו כמה זוגות חברים להדלקת נרות עם זאטוטינו (רובם היו בני שנה). כהורים צעירים ואופטימיים, חשבנו שמן הראוי שנטגן במקום את הסופגניות והלביבות (כי סופגניות מוכנות מהחנות זה לזקנים).

טעות שלא תשוב.

הטיגון לקח שעות, הילדים נהיו חסרי סבלנות, מה שאומר שההורים נהיו עצבניים, ועד שלב הדלקת הנרות היינו כולנו מרוטים כאילו ברחנו מהיוונים ולא לנו הנצחון.

***

לסיכום – העצות שלי לחג החנוכה –

מי שבדיאטה – כדאי לטוס לחו"ל.

מי שמארח – שיוותר על הרעיון לטגן בזמן אמת, עדיף מארחת מרוצה עם אוכל די טעים, מאוכל מעולה עם מארחת שרוצה לטגן את האורחים.

לא להשאיר חנוכיות בגובה של ילדות בנות 6 עם משיכה למיסטיקה.

 

שיהיה לכם חג שמח, שיקרו לכם ניסים

ושחייכם ימלאו אור.