איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו

יש ספרים שהשם שלהם כל כך מדבר בעד עצמו שניסיון שיווק חובבני כמו לכתוב על העטיפה "רב מכר בינלאומי" נראה ממש מיותר.

אני קוראת את הספר המעולה הזה כבר 5 חודשים, מה שאומר שאני מתאפקת כבר 5 חודשים ולא ממליצה עליו עד שאסיים אותו.

אז סוף סוף סיימתי, והנה אני ממליצה, ולא, מצטערת אתם לא יכולים לשאול אותו ממני, כי אני מייד מתחילה לקרוא אותו קריאה שניה.

זה ספר שעוסק בתקשורת יעילה ומכבדת עם ילדים, והאמת שעם אנשים בכלל.

הוא ברור , הוא פרקטי, והוא בגובה העיניים – כנראה שמי שמלמד לדבר עם ילדים בגובה העיניים יודע איך לעשות את זה גם עם מבוגרים.

אפשר לסכם את זה כ –

"אין זמן וטעם לרגשות אשם, גם אני פעם העפתי סטירה לבתי, תמשיכו להתאמן ותשתפרו מיום ליום – שלכם המחברות"

(תודו שזה מרענן למצוא יועצת שמודה שהיא החטיפה סטירה!)

קשה לתת דוגמאות, כי יש שם כל כך הרבה כלים נבונים וטובים, אבל אני אנסה ואתקצר לכם את הפרק הראשון –

המחברות מדברות על מה ילד/אדם רוצה כשהוא בא לספר דבר מה,

הן מציעות לנו המבוגרים לדמיין את התרחיש הבא –

אתה יוצא מהעבודה בסוף היום עם מספר קולגות, בדרך למעלית הבוס פוגש בך, שואל לגבי מטלה שלא הספקת לסיים ודופק לך נאום נזיפה משפיל לפני כולם.

אתה חוזר הביתה נסער, וממש בפתח הבניין פוגש חבר טוב ומספר לו את כל הסיפור.

איך תרגיש מול התגובות הבאות:

1. אין לך סיבה להתרגז, אתה יוצא מפרופורציות, אתה בטח פשוט עייף" (שלילת רגשות)

2. ככה זה בחיים, דברים לא תמיד מסתדרים כמו שאנחנו רוצים (הפילוסוף)

3. אתה יודע מה אתה צריך לעשות? מחר על הבוקר תיכנס ותתנצל…(המייעץ)

4. איך זה שלא הספקת את המטלה? למה לא יידעת אותו בזמן? (השואל/המבקר)

5.אני יכול להבין את הבוס שלך, זה מאוד מלחיץ שבגללך הוא עלול לא לעמוד בדדליין (הגנה על הצד השני)

6. איזו השפלה, אני הייתי מת, אני ממש מרחם עליך (המרחם)

7. חשבת פעם שאולי הבוס שלך מזכיר לך את אבא שלך ובגלל זה אתה כל כך מתרגש? (הפסיכולוג)

8. שמע, זה נשמע ממש לא נעים, כשתוקפים אותך, ועוד לפני אנשים אחרים, ברור שקשה להתמודד עם זה (האמפתי)

כן , כן, זה חוזר לקלישאה שכולנו צריכים חום, הבנה ואהבה.

עכשיו תחשבו איך הגבתם בזמן האחרון כשבן הזוג/הילד/חברה סיפרו לכם משהו, אני למשל אלופה בלתת עצות… מה שיפה בספר הזה הוא שהם נותנים המון דוגמאות, מה שמאפשר למדחיקים שבינינו שחושבים "אני לא מתנהג ככה", פתאום לקרוא ציטוט שממש נשמע כמוהם.

מסתבר שילד הרבה פעמים צריך פשוט שנקשיב לו, שנבין אותו, שנגיב באמפתיה ואז הוא כבר יבוא עם הפיתרון, וחשוב לא פחות, הוא יבוא לספר לנו גם בפעם הבאה.

את הפרק הזה קראתי ממש לפני שירדן התאשפזה בגיל חודש, ואני זוכרת ילדה במיון ילדים, בערך בת 7 , יושבת עם אימה וצורחת בהיסטריה שהרופא הולך לעשות לה משהו מכאיב.

האמא היתה כמובן מאוד אמפטית, אבל גם מאוד שוללת רגשות  , ומאוד הגיונית (לא יודעת אם יצא לכם להיות בהיסטריה, אבל היגיון לא ממש עוזר ברגעים כאלו).

זה נשמע בערך ככה –

"אין לך מה לפחד, הוא כבר סיים, הוא לא יעשה לך יותר שום דבר"

"הוא כן, הוא יכאיב לי, זה כואב לי, אני רוצה הביתה"

"אבל זה כבר לא יכאב, זה נגמר, את סתם בוכה, הכל בסדר"

"זה כן כואב, אני לא רוצה שהוא יכאיב לי, הוא כן יכאיב לי"

זו לא חוכמה כמובן להסתכל מהצד ולהעיר הערות, אבל איכשהוא, ברוח הספר נראה לי שהילדה הזו היתה צריכה לשמוע משהו בסגנון –

"זה באמת מפחיד שאנחנו לא בדיוק יודעות מה הרופא עושה, להיות בבית חולים זה מלחיץ, אבל אני פה איתך ואת ממש גיבורה".

אז זה רק הצצה קטנה לפרק הראשון. בשאר הספר מדובר  גם על איך להציב גבולות בלי להעניש ובצורה מ כ ב ד ת,

איך לעודד עצמאות והתפתחות אישית, איך להחמיא נכון ואיך להימנע מהדבקת תוויות על ילדים.

הספר הזה הוא ספר עבודה ותרגול, מפני שלשנות הרגלים לוקח הרבה מאוד זמן.

אני יכולה להגיד שאני מנסה להשתמש הרבה בכלים שהוא נותן, ואני זוכה עם איתמר להרבה הצלחות קטנות,

בשבוע שעבר כשהצלחתי לגרום לאיתמר לאסוף דברים שהוא זרק על הריצפה בלי להיכנס לעימות, חמותי חייכה ואמרה לי "אישה חכמה", ואני הסברתי לה שעיקר החכמה שלי היתה לקנות את הספר הזה 🙂