מי מטפל בילדים של חברי הכנסת?

למי זה נראה הגיוני שחינוך ציבורי מסתיים בצהריים כשכל משרה בסיסית מסתיימת במקרה הטוב ב – 17:00?

למי זה נראה הגיוני שיש חופשת לידה של 3 חודשים , אבל החינוך הציבורי מתחיל בגיל 3?

למי זה נראה הגיוני שלילדים יש חודשיים חופשת קיץ, כשלעובד ממוצע במשק מגיעים 16 ימי חופש בשנה?

 

זו כבר לא בעיה של מיעוט, או מגזר , הלווווווו, זו בעיה של חצי משק,

אני באמת תוהה לפעמים, מי לעזאזל מטפל בילדים של חברי הכנסת? איך אף אחד לא מרים את הכפפה הזו ומבין, שהניתוק בין ה"משק" לבין "המשפחות" הוא הזוי.

ציבור אדיר (שלמדינה יש אינטרס ברור שימשיך להתרבות ולהביא ילדים לעולם, אם ברצונה לשמור על מאזן דמוגרפי תקין), מסתובב טרוט עיניים (לא שאני מאשימה את חברי הכנסת בזה שהילדה שלי מתעוררת בלילות),

ונאבק.

נאבק למצוא מקום הולם לילדים שלו, מקום שיהיה בפיקוח, ואם אפשר במחיר הגיוני.

ציבור שלם מוציא עשרות אלפי שקלים בשנה על טיפול בילדים, כדי שהוא יוכל להמשיך לעבוד, לפרנס, לשרוד  והי! בין השאר לגרום לדבר הזה שנקרא "המשק הישראלי" לעבוד.

ציבור שלם מרכין ראש ונכנע לכך שבמשק נהוג לעבוד שעות ארוכות, שחצי משרה זה דבר כמעט בלתי אפשרי למציאה, שמשום מה במדינה שלנו זה נורמטיבי לגמרי ללדת ילדים כדי שאחרים יגדלו אותם ואנחנו נראה אותם בסופי שבוע.

אני לא מדברת על אנשים קרייריסטיים ששואפים להיות מנהלים גדולים – למרות שגם להם, מגיע לחיות – אני מדברת על כל מודעת דרושים שניה שמכריזה –

דרושה מזכירה, בשעות 9-18 עם נכונות לשעות נוספות.

 

רענן שקד כתב בטור מעולה בנושא –

 

"ארבע אחה"צ, השעה שישראל אינה מכירה בה, רק ישראלים.

השעה שבה מתחלפת המשמרת הגדולה ביותר כאן, מדי יום,

וכולנו מסיטים מבט ועושים את עצמינו כאילו לא שמנו לב,

כאילו זה לא נוגע לנו,

כאילו כל צבא ארבע אחר הצהריים הזה –

האנשים והנשים שעוזבים הכל כדי לרוץ לקחת את הילד-

הוא צבא זר, בלתי מובן ,

שאין לנו שום קשר אליו ושייתכן שצריך לשקול מחדש את המשך העסקתו…"

 

הטור הזה שורשר בטירוף באינטרנט, וזהו!!

כולנו צחקנו, מחינו דמעה ועברנו הלאה, כנועים כתמיד.

 

מתי כבר תקום מפלגת הורים שתשבית את המשק עד שייפול לנבחרינו האסימון והם ישנו את המצב הטיפשי, המתסכל והמעוות הזה?

I HAVE A DREAM…

אני מתה לראות את כיכר רבין מפוצצת במאהלי משפחות שובתות,

אני מפנטזת איך כולנו – נהגים, עורכי דין, רופאים, סוהרים, מורים, מעצבים, – פשוט נעשה פיקניק ענק בפארק הירקון ונגיד –

"אנחנו משלימים פה על הדשא שעות שינה,

תעירו אותנו כשההגיון שלכם יתעורר".