דילוג לתוכן

ילד שלי מוצלח

יולי 14, 2010

קבעתי עם אמא של רונן שנבוא אליהם אחרי הגן.

כשאני מגיעה לקחת את אילי, הוא קורא בחדווה לעבר רונן

"אני בא אליך עוד מעט"

"לא" אומר לו הזאטוט, "רגב בא אלי, אתה לא."

וואו.

הפנים של אילי הם כמו ספר פתוח. ילדים בגיל הזה לא שמעו על שטויות כמו כבוד עצמי, והעמדת פנים, הילד שלי המתוק עומד שם, נבוך, מבולבל, מאוכזב, נעלב.

אני ממש רוצה לתפוס את הרונן הזה (שהוא ילד די חמוד בסה"כ) ו…ו….ו….ומה? לא יודעת, לעשות לו משהו לא נעים.

במקום זה אני מנסה לרשוף אליו את המבט הכי מפחיד שלי בעודי אומרת במתק שפתיים "לא, חמוד, אתה התבלבלת, אילי בא אליך היום, אולי גם רגב יבוא אבל אילי ב ט ו ח בא אליך"

אילי מביט בי בציפיה , הקלה מתחילה להסתמן על פניו, ואני מממשיכה בטון משכנע

"כן איליצ'ו, אמא של רונן תיכף תבוא ותזכיר לו שקבענו להיום,

הכל בסדר"

וזה באמת מה שקורה, ורגשות העלבון של אילי מתאדים תוך שתי שניות והוא ורונן מבלים אחה"צ מקסים ביחד, ורק אני עדיין רוצה לחנוק אותו!

*********************************

אני צופה בילד שלי, והפחדים מזדחלים להם,

הוא אסרטיבי מספיק?

רגע שלא יהיה יותר מדי, שלא יהיה הבריון המרביצן של הגן,

אבל הי, שלא יהיה פראייר ויתן לכולם לחטוף לו צעצועים,

הוא לא שמן מדי?

למה רעשים מפחידים אותו?

חלומות רעים בלילה זה נורמלי בגיל הזה, או שהוא עובר משהו

שאני לא מצליחה להבין?

אני צופה בילד שלי ואני נורא רוצה שהוא יהיה מאושר.

ואני גם רוצה שהוא יהיה מוצלח.

"ברור" אני מסבירה לעצמי,"אם הוא יהיה מוצלח , הוא יהיה מאושר"

ואז מישהי בתוכי אומרת –

"באמת? ומי קובע מה זה מוצלח? ומה בכלל נחשב בעיני מוצלח? ולמה? כי באמת באמת אלו הדברים שחשובים בעיני? או שחלק גדול מזה מגיע מקולות מהעבר שלי , אמא, אבא, מורים, חברים, ?

ואם כבר פתחנו את הנושא, אז מה זה לעזאזל להיות מאושר? מה? הוא אמור להיות שמח כל הזמן? הרי בני אדם צומחים ומתפתחים מתוך כאב, עצב, תהיות, מכשולים.

הרי זה בסדר שהוא יעלב כשילד לא רוצה לשחק איתו,

ככה הוא ילמד כל כך הרבה.

ילמד לכבד רגשות של אחרים, ילמד שבני אדם הם לא מובן מאליו, ילמד למצוא פיתרון כשדברים קורים לא כמו שהוא רוצה.

********************************

when I was 5 years

old my mom always told me

that happiness was the key to life.

when I went to school ,

they asked me what I wanted to be

when I grew up.

I wrote down "happy".

they told me I didn't understand the assignment

and I told them they didn't understand life.

🙂

2 תגובות leave one →
  1. מיכל permalink
    אוגוסט 22, 2010 10:15 pm

    זב-זבל הרונן הזה.
    סליחה. הייתי חייבת.

  2. שרון אחותך permalink
    יולי 21, 2010 12:59 pm

    אח, אחותי שלי מוצלחת!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: