"להיות אמא"/תמר מור סלע, צילום:עליזה אורבך

אחרי הלידה של איתמר חשבתי שכבר גיליתי את ה"סודות",

שמעתי וקראתי וחוויתי כל כך הרבה את אותם סיפורים ,

את אותם קולות שמדברים על המורכבות והקושי שבאימהות,

שלא מקבלים מקום גלוי, קבלה ברורה, אלא ממשיכים להילחש.

אני אומרת לעצמי, הרי אלו כבר לא סודות, השיח הנשי מלא בספרים , מאמרים , פוסטים באינטרנט, שיחות אישיות, נראה שכולן כבר מדברות על זה, חושפות , משתפות, אומרות בקול רם.

אז איך עדיין התחושה היא שאני/אנחנו כל כך מחפשות את האישור, הקבלה, השיתוף הזה,

לא לגבי זה שלא קל לנו, כמו לגבי זה שזה בסדר שלא קל לנו,

ושכולן ככה:  לבד אבל יחד, באותה סירה.

אני חושבת שהגילוי, הדיבור, השיתוף, הן רק ראשית הדרך.

הדרך לקבלה העצמית שלנו.

קל לנו להגיד ממקום הגיוני – מגיע לי, אבל קשה לנו לקום ולקחת.

קל לנו לתמוך בחברה ולהגיד לה איזו אלופה היא ולראות את כל החוזק והעוצמה הנשיים שבה,

ואז ללכת הביתה ולהמשיך לעשות לעצמינו הלקאה עצמית על כל החולשות.

יש אמונות, ודעות שמושרשות בנו במשך שנים, ולהשתחרר מהן – זו עבודה קשה וממושכת, וכל פעם שאנחנו שומעות עוד סיפור אישי, עוד אישה שאומרת בקול רם את האמיתות הפחות נעימות – זה עוזר לנו להתקדם.

************************************************************************

"להיות אמא" – הוא ספר שמביא מונולוגים של 23 אימהות, קשת מגוונת של נשים –חילוניות, דתיות, צעירות ומבוגרות, אימהות לתאומים, ילד מאומץ, ילד פגוע, נשות קריירה ומשפחה.

כולן מעוררות הזדהות מצמררת. כולן מרגשות.

כולן אומרות דברים שאנחנו יודעות,

אבל צריכות לשמוע אותם שוב ושוב.

רציתי לצטט כמה שורות, והיה לי כל כך קשה לבחור אותן….

קניתי אותו כמתנה, וכנראה שהוא ישאר אצלי ואני אחזור לחנות ואקנה אחד נוסף…

השורות הבאות הן מתוך הקטע של עינת נתן –

"החוויה של חוסר השלמות היא חוויה נשית בעיקר, משהו שאנחנו חוות מרגע שאנחנו יולדות. היתה לנו פנטזיה שתמיד נדע מה הילד רוצה, שלא נעשה את הטעויות של ההורים שלנו ושיהיה איזה מפגש הרמוני – והפנטזיה הזו מתנפצת נורא מהר ומביאה המון כאב. חשוב שהאמת תיאמר ברמה התרבותית ובתוך השיח הנשי, ולו כדי שנוכל להרגיש נורמליות: היום אנחנו לא מגדלות את הילדים בשבט. כשאני יולדת אין לי סבתא שתבשל ואמא שתבוא לחבק וחברה שתבוא לקפל כביסה, ואין משכב לידה כי אני מיד צריכה לתקתק פה הכל. יש המון בדידות שלא כולן מודות בה, והדרישות של המציאות הן באמת בלתי אפשריות. יש כל כך מעט נקודות שבהן אנחנו יכולות לסלוח לעצמינו. השיחה הכנה חשובה כדי שנוכל להיות סלחניות יותר, כדי שנצליח להגיד לתינוק המתוק שלנו , אחרי שקמנו אליו בפעם השמינית הלילה: "הרסת לי את החיים, חמוד שלי, ואין לי מושג לאן אני הולכת מכאן".