כשפחדתי מהחושך

 

כתבה – שרון עשת (שהיא אחותי המדהימה)

לעלמה שפחדה מהחושך.

 

 

 

"אמא, תמיד אני פוחדת מהחושך ואני אוהבת לישון  איתכם במיטה שלכם."

 

 

 

 

"אני מבינה אותך עלמה, אבל כדאי שכל אחד יישן במיטה שלו

ואז נקום כולנו בבוקר עם כח לשחק ולהנות מיום חדש."

 

 

 

 

"אבל אני רוצה לישון במיטה שלכם.

אני לא אוהבת לישון לבד."

 

 

 

 

"את יודעת"  אמרה אמא, "שכשהייתי ילדה קטנה,

כמעט בגילך גם אני פחדתי מהחושך?"

 

 

 

"באמת?" שאלה עלמה  "ומה עשית?"

 

 

 

"פחדתי מאוד מהחושך וקראתי לאמא שלי (סבתא שוש) ואמרתי לה-

אמא אני פוחדת מהחושך ואני אוהבת לישון איתך ועם אבא במיטה של הגדולים.

 

 

אבל גם את גדולה אמרה לי אמא.

 

 

לא. עניתי לה.

אני קטנה ופוחדת מהחושך. רוצה לישון איתכם.

 

 

אז אמא הציעה שאני אדבר עם החושך ואולי אני אגלה שהוא לא מפחיד כלל.

 

 

ואז היא השאירה לי אור קטן בחדר, נישקה אותי נשיקת לילה טוב ויצאה לסלון.

 

 

חשבתי מה לעשות.

אמנם היה אור קטן בחדר

אבל בשאר החדר היה חושך גדול- מפחיד ממש.

כי בחושך הדברים נראים קצת אחרת…"

 

 

 

 

"אמא גם את חלמת על דרקון יורק אש?.." שאלה עלמה.

 

 

 

 

"אני לא זוכרת אם היה שם דרקון" אמרה אמא,

"אבל זה היה מפחיד."

 

 

 

"אז מה עשית?" שאלה עלמה.

 

 

 

"החלטתי לדבר עם החושך"  אמרה אמא.

"קראתי לו- חושך! חושך… בוא אלי יש לי משהו חשוב להגיד לך.

אני קצת פוחדת ממך, טוב אולי קצת הרבה, ומאוד יעזור לי אם תהיה חבר שלי ותהיה נחמד אלי.

אולי תבוא לישון לידי במיטה ואז אני לא אהיה לבד, מה דעתך?..

 

 

החושך חשב קצת, חייך ואמר- אם תעשי לי קצת מקום לידך על הכר אני אבוא בשמחה.

אף פעם לא היתה לי ילדה לחברה.

 

 

מה באמת? שאלתי אותו, מיד זזתי הצידה,

לצד שקרוב אל הקיר ופיניתי לו חצי כרית,

ואפילו שרתי לו שיר.

 

 

אחרי שקצת הכרנו ראיתי שהחושך בכלל לא מפחיד. הוא היה ממש נחמד ואפילו קצת שובב.

(כמו חבר שלי מהגן שקוראים לו יואב).

 

ומאז בכל לילה הייתי קוראת לחושך שיבוא לישון לידי וכך נהיינו חברים.

 

 

עד שלילה אחד קראתי לו והוא אמר

שהוא לא יכול לישון אתי הלילה

כי גם אחותי עדי קראה לו ובקשה שיבוא לישון איתה.

 

אז מה אני אעשה?.. שאלתי את החושך.

 

 

 

תבקשי מאחת הבובות שתבוא לישון איתך במקומי, הציע החושך, ואז לא תהיי לבד.

 

 

אז קראתי לבובה רותי וכך ישנו יחד מחובקות עד הבוקר.

 

למחרת בלילה כבר חזר החושך ובא לישון לידי במיטה.

ועדי אחותי הזמינה בובה לישון איתה.

 

 

וכך היינו מתחלפות ומתחלקות בחושך- פעם ישן אתי ופעם איתה.

 

 

וביום ששי היינו עושות פיקניק עם החושך על מזרנים שעל הרצפה."

 

 

 

 

"אמא"  אמרה עלמה  "אם אני אזמין את החושך לישון אתי נראה לך שהוא יבוא?.."

 

 

 

"אני בטוחה שהוא ישמח" אמרה אמא,

"כי גם החושך לפעמים מפחד לישון לבד."