סינדרום פסח – ילדות, אימהות אגוזים ועוגה.

 

 

  מתסמיני חג הפסח

  האשלייה

  כמו כל שנה, גם השנה אני מתכננת להתארגן בזמן.

  אני אקנה מראש את המתנות, לא אשתגע בעניין הנקיונות,

  אשב לי ואריח את ניחוחות הפריחה,

  ואתבונן ברוגע על האטרף מסביב. 

  

  אז עשיתי את זה. בחיי. 

  כל מה שנותר לי זה: 

• לקנות לאיתמר בגדים לחג 
• לשכנע את עצמי שאני לא מתוסכלת מזה שהבית לא ממש נקי 
• למצוא מתכונים לעוגות כשרות לפסח (ולאפות אותן…) 
• לבטל את התור לקוסמטיקאית ולשיננית – כי לא שמתי לב שהם נופלים בחול המועד , כשאיתמר בחופש. 
• להספיק לעשות עוד אלף מטלות שלא קשורות לחג – אבל צריך להספיק אותן כי בחול המועד כולם בחופש (רואה חשבון, מיטה חדשה לאיתמר, סיורים בחדרי לידה….). 

   זה רק אצלי ככה?

 

 

  קדחת האביב

  אני עקרת בית , איך נאמר בעדינות, די מטונפת.

  אני משתדלת שיראה נקי,

  אבל אני ממש לא מהמשתגעות אחרי סדר ונקיון.

  בואו נגיד, שאין לי בעיה לטאטא דברים מתחת לשטיח…

  ועדיין, ברגע שעזבתי את בית אמא, התחלתי לחוות את קדחת האביב.

  אני משתדלת להדחיק אותה, להתעלם, לחשוב על הדברים בהיגיון,

  אבל חודש לפני פסח,

  מתחילות לשטוף את מוחי מחשבות שאינן אופייניות לי כלל – כגון –

  אולי הגיע הזמן לכבס את הוילונות / להפשיר את המקפיא ולנקות אותו /  

  לקחת את האוטו לשטיפה יסודית / לנקות את הצנצנות של התבלינים

 

  זהו סוג של דיבוק יהודי נשי שתוקף בחריפות,

  וכיוון שהוא כל כך סותר את אופיי, מה שקורה זה

  שמאוחר מדי אני מנסה להספיק כל מיני נקיונות וסדרים,

  תוך הלחצה מאסיבית של המערכת (קרי – הבעל),

  בשלב כלשהוא אני נכנעת ומשלימה עם המצב,

  ואז אני משתדלת להימנע מלהסתכל על המקומות שלא הספקתי לנקות

  ומתרכזת בשטיפת רצפה עם חומר ריחני במיוחד

  ובהיה בזר פרחים רענן שמונח על השולחן הנקי.

  זה רק אצלי ככה?

  ומה יהיה עם זה הלאה? האם יגיע היום שבו הקדחת תפסח עלי,

  או שאני אתן לה עם השנים לתפוס שליטה

   ובסופו של דבר אמצא את עצמי מקרצפת את הבוידעם

  בעוד בני משפחתי נסים על נפשם??

  אגב – אינספור מטופלות שמגיעות אלי בפסח

  עם גב דואב, דלקת בכתף, שרירים תפוסים 

  – מספרות לי – ולעצמן – שהמצווה היא רק על ניקוי חמץ!!!

  ואם אתן לא נוהגות לכרסם קרקרים בבוידעם,

  אז ממש לא חייבים להגיע לשם J 

  יש גם את הגישה הרוחנית יותר, שגורסת שכאשר אנחנו מנקים את החמץ  

  מתוכינו, אנחנו מפנים מקום לצמיחה והתחדשות ,

  ולכן יש את הצורך בנקיון הפיזי הקדחתני,

  שכן הוא מהווה גם טקס היטהרות נפשי יותר.

 

 

  חינוך יהודי טוב

  זה סימפטום כללי לחגים, ולאו דווקא של פסח.

  מאז שאיתמר נולד , אני ממש ,

   אבל ממש רוצה לדעת את ההסברים לכל מיני מנהגים –

  כדי שאני אוכל להסביר לו.

  זה רק אצלי ככה???

 

  כמובן שאיתמר רק בן שנתיים,

  וכנראה שלא מאוד מעניין אותו למה משחקים עם אגוזים בפסח,

  ועדיין – אם העולם שייך לצעירים, אז החגים – שייכים לילדים.

  וכך – על אף כל מטלות החג שעוד מחכות לי,

  מה שהכי בער בקרבי זה לברר למה לעזאזל משחקים באגוזים?

  וביררתי!! זה כבר יגיע.

 

  פסח, ילדות ואימהות 

  פסח מבחינתי  – זה החג של סבא אהרון.

  זה אומר לשבת ולעשות פרצופים לאחותי ולחכות שסבא יסיים לקרוא את 

  ההגדה

 (שזה תמיד שעמום המחץ לילדים,

  ועדיין כמה שנים אחר כך, השעמום הזה הופך לזיכרון קסום).

  סבא קורא את ההגדה עם ניגון חזני אשכנזי,

  והיום כשהוא איננו ואנחנו סתם קוראים קריאה רגילה,

  זה תמיד מרגיש שמשהו חסר.

  אחר כך מגיעה – שימו לב – חמיצת סלק

  (שרק המבוגרים אוכלים, כי זה נראה מגעיל)

  ואז כל האוכל הפולני של סבתא,

  שאני מודה ומתוודה כנצר פולני גאה , שאני מתה עליו!!!

  (גיסי טוען שמפעלי הגפילטעפיש בארץ מחזיקים מעמד

   רק בזכות בנות המשפחה,

  וזה הזמן להפציר בכל אוהד גפילטע שקורא, להגיב ולחזק את ידינו!)

  אחרי האוכל סבא היה קורא לכל אחת בנפרד למצוא את האפיקומן שלה 

  (שחלילה אף נכדה לא תרגיש מופסדת)

  והאפיקומן שלנו כלל מצה , שוקולד ומסטיקים.

  לקח לי כמה שנים טובות להבין שלא אצל כולם זה ככה,

  ובדרך כלל מדובר במצה אחת "ציבורית"  שכולם מנסים למצוא.

 

  ואז הגיע הכיף הגדול של שירי חג,

   ואז הגיע הכיף העוד יותר גדול של להישאר לישון

  ולמחרת לשחק עם סבא במשחקי אגוזים

   (אני לא ממש סגורה על החוקים ,

  אבל זה הזכיר משחקים של גולות, ואגוז מלך

  קיבל ניקוד גבוה יותר משל אגוז לוז).

 

 ואז גדלתי.

  וסבא נפטר, ואמא ואבא התגרשו, ואחיות התחתנו,

  וסדר פסח הפך למשהו פחות קבוע,

  פעם כאן ופעם שם, פעם בסגנון אשכנז ופעם סדר עיראקי אצל חמותי,

  וכל השנים האלו, סדר פסח הפך לערב של געגוע לילדות.

 

  ועכשיו אני אמא.

 

  ואני מתרגשת ורוצה לייצר לאיתמר את חווית הילדות של פסח.

   אני הולכת להיות מלווה ועדה כשהוא ישאל פעם ראשונה קושיות,

  כשהוא יטעם וילמד לאהוב ולחכות למאכלים המיוחדים של פסח,

   אני רוצה ללמד אותו לשחק באגוזים (וגם להסביר לו למה),

   אני אפילו חושבת ברצינות להקפיד ולא לאכול חמץ,

  כדי שהוא יחווה את העונג של הפיתה הראשונה בצאת שבוע החג.

 ***************************************************

  אז מה הקטע עם האגוזים???

  חפרתי באינטרנט, ומצאתי הרבה וריאציות לשני הסברים,

 שלצערי לא מוזכר המקור שלהם

  הראשון – הפרקטי –

   בפסח נותנים לילדים לשחק באגוזים כדי שלא ישתעממו וירדמו בזמן הסדר.

  יש המייחסים את המנהג לרבי עקיבא.

  אבל, למה דווקא אגוזים? בגלל הסמליות שמיד תפורט בהסבר השני, ו/או   

  בגלל שהקליפה הקשה מאפשרת משחק בלי לכלוך…ו/או בגלל שכמו שהיה    נהוג שמבוגרים משחקים משחקי כסף, כך היה נהוג שילדים משחקים באגוזים.

  וההסבר השני – הסמלי יותר מובא כאן באגדה:

אגוזים בחג הפסח

בליל הפסח נוהגים לתת אגוזים לילדים, כדי שישחקו בהם, יפצחו ויאכלו אותם.
מנהג זה מניין בא?
בשעה שהיו בני ישראל במצרים ובנו לפרעה ערי מסכנות, את פיתום ואת רעמסס, החזיקו אותם המצרים במערות ובכוכים. יום יום היו עובדים ברפש ובטיט ובלילה ישנו בהם. הטיט דבק לעורם ונדמה היה כאילו הפך לעור שני. גופם נתמלא פצעים ואבעבועות.
כשאמר אלוקים למשה להוציא את בני ישראל מעבדות לחרות, להוליך אותם להר האלוקים כדי לעבוד ולהתפלל שם, הצטער משה.  הוא חשב: איך אביא אנשים אלה לעבוד את ה' והם כה מלוכלכים, מלאי טיט ורפש. הם מלוכלכים  ומטונפים.
ראה ה' לליבו של משה וקרא לו שירד עמו לגינת אגוז כמו שכתוב: 

"אל גינת אגוז ירדתי…." והיו שם הרבה אגוזים שנפלו מן העצים והיו מונחים בעפר.
אמר ה' למשה: ראה את פרי האגוז המונח על הארץ, כל פרי הנופל מן העץ ושוכב בעפר, מלוכלך הוא בחוץ ורקוב בפנים. כך גם התפוח, כך גם האגס והענבים… לא כך האגוז, שהוא מלוכלך בחוץ אבל בפנים אינו מקולקל. רחוץ את האגוז במים ותראה…
רחץ משה חופן אגוזים במים, והנה כולם נקיים ויפים. פיצח את קליפתם  וראה שפריים טוב ומשמח כל לב.
אמר אלוקים: כך, הם גם בני, בני ישראל. כמו אגוזים אלה מלוכלכים הם בחוץ מן השעבוד והעבודה הקשה, אולם בפנים יש להם לב שלם צח ונקי. רק ירחצו במים, יתקדשו ויהיו טהורים.
וכך עשה משה. הוא הוליך את העם להר סיני ואמר להם לרחוץ במים להתקדש ולהיטהר, לקראת היום הגדול.
….לכן, נהוג לאכול אגוזים בפסח ולשחק בהם……

 

ולסיום

אני מוסיפה קישור לבלוג מקסים בשם "ביסים" ,

שלכבוד פסח מציע עוגת שוקולד כשרה ואפילו פרווה,

ואני הולכת לנסות אותה J

 

http://bissim.com/2010/03/26/passovercake/#comments

חג שמח.

עדי.